מדרש על ירמיהו 15:2

ז אִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵיהּ דִּשְׁבוּר מַלְכָּא, שַׁדְּרָהּ אַרְנְקָא דְּדִינְרֵי קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אָמְרָה לֵיהּ: תֶּהֱוֵי דָּא לְמִצְוָה רַבָּה. יָתִיב רַב יוֹסֵף וְקָא מְעַיֵּין בָּהּ, 'מִצְוָה־רַבָּה' מַאי הֲוֵי? אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: מִדְּתָנִי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים, אֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, שְׁמַע מִינָהּ: 'מִצְוָה רַבָּה', פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים הוּא. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן: 'מִצְוָה רַבָּה', פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים הוּא? [אָמַר לֵיהּ]: דִּכְתִיב: (ירמיהו ט״ו:ב׳) "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: אָנָה נֵצֵא? וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה': אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשְּׁבִי". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְּאֻחָר בְּפָסוּק זֶה קָשֶׁה מֵחֲבֵרוֹ, חֶרֶב קָשָׁה מִמָּוֶת. אִי בָּעִית אֵימָא: סְבָרָא, וְאִי בָּעִית אֵימָא: קְרָא. אִי בָּעִית אֵימָא סְבָרָא, הַאִי [קָא] מִנַּוֵּל, וְהַאי לָא קָא מִנַּוֵּל. אִי בָּעִית אֵימָא: קְרָא: (תהילים קט״ז:ט״ו) "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו". רָעָב קָשֶׁה מֵחֶרֶב (אי בעית אימא: סברא, אי בעית אימא: קרא) אִי בָּעִית אֵימָא סְבָרָא, הַאי קָא מִצְטַעֵר, הַאי לָא קָא מִצְטַעֵר. אִי בָּעִית אֵימָא קְרָא: (איכה ד׳:ט׳) "טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב". שְׁבִי קָשֶׁה מִכֻּלָּם, דְּכוּלְהוּ אִיתְנְּהוּ בֵּיהּ.

איפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה ארנקי דדינרי קמיה דרב יוסף אמרה ליה תהוי דא למצוה רבה יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מצוה רבה מאי היא אמר ליה אביי מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים שמע מינה מצוה רבה (ע״ב) פדיון שבוים הוא. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור רבנן מצוה רבה פדיון שבוים הוא אמר ליה דכתיב (ירמיה טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה׳ אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו חרב קשה ממות אבע״א סברא ואבע״א קרא. אבע״א סברא האי מינוול והאי לא מינוול. ואבע״א קרא (תהלים קטו טו) יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. רעב קשה מחרב אבע״א סברא ואבע״א קרא. אבע״א סברא האי קא מצטער האי לא קא מצטער. ואבע״א קרא (איכה ד ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה:

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, רַבָּנָן אָמְרִין אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִכְלוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ הַמַּלְאָכִים רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת. וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתַי וְאַחַר כָּךְ אֲנִי בָּא. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר הֲרֵי בְּנִי אוֹ עַבְדִּי אוֹ בֶּן בֵּיתִי תַּחְתַּי. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, אֵין מִי שֶׁיִּתְלֶה אַנְקְלִיטוֹן, אֵין מִי שֶׁיֹּאמַר אַנְקְלוֹמָא. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, אֵין נָבִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְלוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, ט): וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וגו' וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. (ירמיה טו, ב): אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וגו'. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק לְפִי שֶׁהָיוּ לֵצָנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מְמַלְמְלִין בְּפִיהֶם וּמַפְרִיזִין בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, וְאוֹמְרִים (יחזקאל יב, כז): הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חֹזֶה וגו', אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם (יחזקאל יב, כה): כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵין אָדָם שַׁלִּיט בְּרוּחָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת לִכְלוֹתָן מִמֶּנּוּ. וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, ו): קִדְמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, דִּכְתִיב (תהלים עח, מט): מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, אִלּוּ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה פָּשְׁרוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ עַצְמוֹ לְכַלּוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כְּתִיב (זכריה יב, א): וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ, צָר רוּחוֹ שֶׁל אָדָם בְּגוּפוֹ, שֶׁאִלּוּלֵי כֵּן כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה הַצָּרָה בָּאָה עָלָיו הָיָה נוֹטְלָהּ וּמַשְׁלִיכָהּ מִקִּרְבּוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי קָרוֹב לַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם פְּעָמִים כְּתִיב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת, כְּתִיב (מלכים א ב, א): וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָּוִד לָמוּת, מִשּׁוּם וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי משֶׁה נִגְנְזוּ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (במדבר י, ג): וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים לא, כח): הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם, וַחֲצוֹצְרוֹת הֵיכָן הֵם, אֱמֹר שֶׁכְּבָר נִגְנְזוּ בִּימֵי משֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה הוּא מֵת וְיִהְיוּ בָנָיו תּוֹקְעִין לְפָנָיו בְּסַלְפִּינְגָס, לֹא מִשּׁוּם וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר כָּבוֹד גָּדוֹל חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ (במדבר י, ב): עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת, וְלֹא לִיהוֹשֻׁעַ.