מדרש על ירמיהו 17:18: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

יב תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּב מַעֲלֶה בְּהַר הַבַּיִת וְרָאֲהוּ בֶּן זוֹמָא וְלֹא עָמַד מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ: מֵאַיִן וּלְאַיִן בֶּן זוֹמָא? אָמַר לֵיהּ: צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה, אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א׳:ב׳) "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם", כְּיוֹנָה (זו) שֶׁמְּרַחֶפֶת עַל בָּנֶיהָ (ונוגעת) וְאֵינָה נוֹגַעַת. אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְתַלְמִידָיו: עֲדַיִן בֶּן זוֹמָא מִבַּחוּץ. מִכְּדִי, "וְרוּחַ אֱלֹהִים" וְגוֹ', (כתיב) [אֵימַת הֲוֵי?] בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְהַבְדָּלָה, בְּיוֹם שֵׁנִי הוּא דַּהֲוָה! שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וִיהִי מַבְדִיל בֵּין מַיִם לָמָיִם". וְכַמָּה? אָמַר (רבי חייא) [רַבִּי אַחָא] בַּר יַעֲקֹב: כִּמְלֹא נִימָא. וְרַבָּנָן אַמְרֵי: כְּגוּדָא דְּגַמְלָא. מַר זוּטְרָא וְאִי תֵּימָא רַב (אשי) [אַסִי] אָמַר: כִּתְרֵי גְּלִימֵי, דִּפְרִיסֵי אַהֲדָדֵי, וְאַמְרֵי לָהּ: כִּתְרֵי כַּסֵּי, דִּסְחִיפֵי אַהֲדָדֵי. אַחֵר, קִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (קהלת ה׳:ה׳) "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ". מַאי הִיא? חֲזָא מְטַטְרוֹן, דְּאִתְיָהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא (חדא שעתא ביומא) לְמֵיתַב וּלְמִיכְתָּב זְכוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר: גְּמִירִי, דְּאֵין לְמַעְלָה, (לא עמידה) לֹא יְשִׁיבָה (ולא קנאה) וְלֹא תַּחֲרוּת וְלֹא עֹרֶף וְלֹא עִפּוּי, שֶׁמָּא, חַס־וְשָׁלוֹם שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת (יש בשמים?) [הֵן]? מִיָּד, אַפְקוּהָ לִמְטַטְרוֹן וּמַחְיוּהָ שִׁתִּין פּוּלְסֵי דְּנוּרָא. אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי טַעְמָא כִּי חֲזִיתֵיהּ, לָא קַמְתָּ מִקַּמֵּיהּ? אִתְיָהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמִמְחַק זַכְוְתָא דְּאַחֵר. יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: (ירמיהו ג׳:י״ד) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, חוּץ מֵאַחֵר". (שידע כבודי ומרד בי.) אָמַר: הוֹאִיל וְאִטְרִידוּ לֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא מֵהַהוּא עָלְמָא, לֵיפּוּק וְלִיהֲנִי בְּהַאי עָלְמָא. נָפַק אַחֵר לְתַרְבּוּת רָעָה. אַשְׁכַּח זוֹנָה תְּבָעָהּ, אָמְרָה לֵיהּ: לָאו אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אַתָּה? (ששמך יצא בכל הארץ?) עָקַר פּוּגְלָא מִמִּשְׁרָא בְּשַׁבָּת, וְיָהַב לָהּ. אָמְרָה: 'אַחֵר' הוּא! שָׁאַל אַחֵר אֶת רַבִּי מֵאִיר לְאַחַר שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, [אָמַר לֵיהּ]: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת ז׳:י״ד) "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים"? אָמַר לֵיהּ: כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (בעולמו) בָּרָא כְּנֶגְדּוֹ. בָּרָא הָרִים, בָּרָא גְּבָעוֹת. בָּרָא יַמִּים, בָּרָא נְהָרוֹת. אָמַר לֵיהּ: רַבִּי עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא כָּךְ אָמַר, אֶלָּא: בָּרָא צַדִּיקִים, בָּרָא רְשָׁעִים. בָּרָא גַּן־עֵדֶן, בָּרָא גֵּיהִנֹּם. כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד בְּגַן־עֵדֶן וְאֶחָד בְּגֵיהִנֹּם. זָכָה צַדִּיק, נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגַן עֶדֶן. נִתְחַיֵּב רָשָׁע, נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בַּגֵּיהִנֹּם. אָמַר רַב מְשַׁרְשִׁיָּא: מַאי קְרָא? גַּבֵּי צַדִּיקִים כְּתִיב: (ישעיהו ס״א:ז׳) "לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ". גַּבֵּי רְשָׁעִים כְּתִיב: (ירמיהו י״ז:י״ח) "וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם".

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב (קהלת ז יד) גם את זה לעומת זה עשה האלהים. אמר לו כל מה שברא הקב״ה בעולמו ברא כנגדו: ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות. אמר לו רבי עקיבא רבך לא כך אמר. אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק. נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. נתחייב רשע, נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. אמר רב משרשיא מאי קרא, גבי צדיקים כתיב (ישעיה סא ז) לכן בארצם משנה יירשו. גבי רשעים כתיב (ירמיה יז יח) ומשנה שברון שכרם:

שי״ן - זה שיניהם של רשעים גמורים שעתיד הקב״ה לשוברן שלש פעמים: אחת בעולם הזה, ואחת לימות המשיח, ואחת לעולם הבא. כשם ששי"ן זה יש לו ג׳ ענפים, כך משבר הקב״ה שיניהם של רשעים שלש פעמים, שנאמר קומה ה׳ הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת (תהילים ג׳:ח׳). ולא עוד, אלא שעתידין שיניהם של אוכליהם של ישראל לימות המשיח להיות יוצאין מפיהם עשרים ושתים אמות (מספר כ״ב אפשר שהוא כנגד כ״ב אותיות שבתורה שמקיימים ישראל) וכל באי עולם רואים ואומרים מה חטאו אלו שכך יוצאים שיניהם מפיהם? משיבין ואומרים, מפני שאוכלים ממון של ישראל שהם קדושים למקום כתרומה, שכל האוכל מהם חייב כליה, שנאמר קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם (ירמיה ב׳). וכיצד משבר הקב״ה שיניהם של רשעים גמורים שלש פעמים? מלמד שיחלק הקב״ה עם שרים וגדודים בשמי מרום, ואומר להם: שרי וגדודי! הסתכלו ברשעים גמורים הללו שגזלו וחמסו את בני ואכלו את עמי. משיבים שרים וגדודים: אתה שליט בעולמך ועל כל מעשה ידיך שבראת בעולם, ומי יאמר לך מה תעשה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה (קהלת ח׳:ד׳). משיב הקב״ה ואומר להם: אם כן, אני ואתם נשבר שיניהם בתחלה, ואח״כ ניטלם מן העולם. גדודי, אני הפקדתי אתכם בעולם הזה שתזקקו אצלם ותשברו שיניהם ותיטלום מן העולם, שנאמר וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וגו׳. (ישעיה א׳ כ"ח). לשרים אומר להם: אני הפקדתי אתכם עליהם לימות המשיח, שתזקקו אצלם ותשברו שיניהם ותיטלום מן העולם, שנאמר יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם (ירמיה י״ז י"ח). אף אני בעצמי אזקק להם ומשבר את שיניהם ואטרדם מן העולם, שנאמר שבר ה' מטה רשעים וגו׳ (ישעיהו י״ד:ה׳). וכיצד משברים את שיניהם בעוה״ז? מלמד שיורדין גדודין מן השמים, ונזקקין כל אחד אצל כל רשע ורשע, ומשברים שיניהם ויכלום מן העולם, שנאמר קול ה׳ שובר ארזים (תהילים כ״ט:ה׳), אלו רשעים שדומין לארזי הלבנון בעוה״ז מפני גאותן, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וגו׳ (עמוס ב׳:ט׳). פריו זה הגוף ושרשיו זה נשמה. וכיון שבא משיח לישראל, יורדין עמו מיכאל וגבריאל שרי צבאות ושרי קדושים ואדירים ועושין מלחמה עם רשעים משלש שעות עד תשע שעות והורגים תשע עשר אלפים רבבות מרשעים שבאומות, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו׳ (תהילים ק״ד:ל״ה). אימתי מרובה שבחו של הקב״ה? בזמן שיכלו רשעים מן הארץ, שנאמר ובאבוד רשעים רינה (משלי י״א:י׳). ואף לעוה"ב יורד הקב"ה בעצמו מן השמים ועושה דין ברשעים ומשבר שיניהם במטה של גחלים ומאבדן מן העולם, שנאמר מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה (ישעיהו י״ד:ו׳), ואין עברה אלא יום דינה של גיהנם, שנאמר יום עברה היום ההוא (צפניה א׳:ט״ו). ד״א, שי״ן - שלשה ענפין כנגד שלשה עולמות שאדם דר בהן, עוה״ז וימות המשיח ועוה"ב. ד״א - כנגד רוח ונשמה וגוף שאדם תלוי בהן. ד״א - כנגד שלש קדושות שבעולם, ואלו הן: קדושת הקב"ה, קדושת שבת, וקדושת ישראל. קדושת הקב״ה מנין? שנאמר ואתה קדוש (תהילים כ״ב:ד׳), קדושת שבת מנין? שנאמר ושמרתם את השבת כי קדוש הוא (פ׳ תשא), קדושת ישראל מנין? שנאמר קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה׳ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה (ירמיה ב' ג').