מדרש על ירמיהו 2:24

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ וגו' (דברים יז, יד), הֲלָכָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ עֵסֶק מַהוּ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לוֹ לָדוּן לִפְנֵי בֵּית דִּין, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה אֵין דָּנִין אוֹתוֹ, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שֶׁכָּתוּב בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ (תהלים יז, ב): מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא, הֱוֵי אֵין בְּרִיָה דָּן אֶת הַמֶּלֶךְ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כָּךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּהְיוּ חוֹרִין מִן הַמַּלְכוּת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, כד): פֶּרֶא לָמֻד מִדְבָּר, כְּשֵׁם שֶׁהַפֶּרֶא גָּדֵל בַּמִּדְבָּר וְאֵין אֵימַת אָדָם עָלָיו, כָּךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹא תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עֲלֵיכֶם, אֲבָל אַתֶּם לֹא בִּקַּשְׁתֶּם כֵּן, אֶלָּא (ירמיה ב, כד): בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ, וְאֵין רוּחַ אֶלָּא מַלְכֻיּוֹת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז, ב): וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפְכֶם לְעָזְבֵנִי, כְּבָר הִזְהַרְתִּי עַל יְדֵי משֶׁה וְאָמַרְתִּי לוֹ הוֹאִיל וְסוֹפָן לְבַקֵּשׁ לָהֶן מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, מֵהֶן יַמְלִיכוּ עֲלֵיהֶן, לֹא מֶלֶךְ נָכְרִי, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים יז, יד): וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ.

לעת צאת השואבות. הנשים הממלאות מים ומוליכות לצורך סעודת ערבית ולא נודע לי דמיון לתיבת השואבות, זולת מעיקר עניינה, כגון ותשאב (בראשית כד כ), שואב מימיך (דברים כט י), ושואבי מים (יהושע ט כא), והיה לי לדמותו לשאף, כדכתיב ושאף צמים (איוב ה ה), שאפה רוח (ירמיה ב כד), וכל דומיהן, ופירושו שקולט דבר ותפסו, אלא שאין דרך לפנינו להמיר אות באות ולדרוש ולא לעקם התיבה ולדרשה, זולתי בשמות:

סלה כל אבירי יי'. פירושו מקרבי ב' תחת מ' כמו שאמ' בפסוק גלתה יהודה מעוני. סלה כמו (ישעיהו סב י) סולו סולו המסילה והוא שהוציא וסילק השם את החכמים ואת הגבורים ואחרי כן קרא עליהם מועד וכן הוא או' (ישעיהו נז א) כי מפני הרעה נאסף הצדיק. קרא עלי מועד זימן השם עלי זמן כענין שנ' (ירמיה ב כד) כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה זה חדש אב. גת דרך י"י לבתולת בת יהודה כשם שבגת בוססים את הענבים ויינם זב מהם כך הביא השם את האומות על ישראל והיו בוססין אותם. ודמם היה נשפך כמים כענין שנ' (תהלים עט ג) שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר ד"א סלה רמס כמו סלוה כמו ערמים.