מדרש על ירמיהו 20:13
מדרש תהילים
שיר המעלות אל ה' בצרתה לי וגו'. אמר ירמיהו (ירמיה כ יג) שירו לה' הללו את ה'. למה ועל אי זה דבר כי הציל נפש אביון מיד מרעים. כשהקב"ה גואל את ישראל לא הם מודים בלבד אלא הכל מודים. תחלה גאלם ממצרים וקלסוהו הכל שנאמר (שמות יח ט-יא) ויחר יתרו וגו' עתה ידעתי וגו'. חנניה מישאל ועזריה הוציאן מכבשן האש וקלסוהו הכל שנאמר (דניאל ג כח) ענה נבוכנצר ואמר בריך אלההון דשדרך משך ועבד נגו וגו'. הרי לשעבר ולעתיד כשיוצאין מן הצרות ומן הגלות אומר שבח שנאמר שיר המעלות. שיר המעלה אין כתיב כאן אלא שיר המעלות. כשישראל עולים אינם עולין מעלה אחת אלא למעלות הרבה הן עולין. וכן הוא אומר (דברים כח יג) אתה תעלה מעלה מעלה. וכתיב (שיר השירים ג ו) מי זאת עולה. מי זאת המתעלה מן המדבר. וכשהם יורדין אינם יורדין ירידה אחת אלא (דברים כח מג) ואתה תרד מטה מטה. וכן הוא אומר (איכה ב א) השליך משמים ארץ וגו'. וכשעלו מעלות מעלות הם עולים. לכך נאמר שיר המעלות:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תהילים
הללויה הללי נפשי וגו'. אמר ירמיה (ירמיה כ יג) שירו את ה' הללו את ה'. הללו את ה'. למה על איזה דבר (שם) כי הציל את נפש אביון מיד מרעים. בשעה שהקב"ה מפיל לרשעים לגהינם ומציל הצדיקים הם מקלסים אותו והן נותנין לו הלל שאינו מניח את העניים. וכן הוא אומר (ישעיה סו ב) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. למעלה מן הענין שומר ה' את כל אוהביו וגו'. תהלת ה' ידבר פי. ולא אני עצמי בלבד אלא ויברך כל בשר וגו'. לכך נאמר אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי. וכן שלמה אמר (קהלת ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו. אם אינו מקלס בעוד שהוא חי מתי הוא מקלס. לא כשימות. שנאמר (תהלים קטו יז) לא המתים יהללו יה. וכתיב (שם ו ו) כי אין במות זכרך וגו'. ומי מהללך. ואנחנו נברך יה וגו'. (ישעיה לח יט) חי חי הוא יודך. ולא בשאול. וכן הוא אומר (קהלת ט י) כי אין מעשה וחשבון וגו'. לכך נאמר אהללה ה' בחיי וגו'. כך אמר דוד אל תבטחו בנדיבים. לא יבטח אדם במעשה אבותיו. לא יאמר ישמעאל אברהם אבי יש לי מחלקו והוא מצילני. לא יאמר עשו יעקב היה צדיק והוא מצילני ובזכותו אני נמלט. שנאמר (תהלים מט ח) אח לא פדה יפדה איש. אין אחיו של אדם פודה אותו. אם אין אדם עושה טוב בעולם הזה לא יבטח במעשה אבותיו. לכך נאמר אל תבטחו בנדיבים. על מה תבטחו על מעשיכם. שנאמר (משלי ט יב) אם חכמת חכמת לך וגו'. וכן הוא אומר (שם טז כו) נפש עמל עמלה לו. אין אדם אוכל ממעשה אבותיו לעתיד אלא כל א' וא' אוכל משלו. שנאמר (קהלת ו ז) כל עמל האדם לפיהו. (שםג כב) וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו. אין לאדם חלק אלא בעמלו. וכן הוא אומר (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל וגו'. לכך נאמר אל תבטחו בנדיבים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy