מדרש על ירמיהו 21:4

משוך חסדך ליודעיך. א"ר יצחק אל תהי מושך חסדך לאומות העכו"ם. א"ר ינאי אם אדם מדליק נר בשעת האורה מה הנאה יש לו. ואימתי יש לו הנאה בשעה שמאיר לו בשעת אפילה. ואותו חסד שעשו ישראל במדבר הוא מתוקן להם מאותה שעה מימי משה. ואימתי נפרע להם בשעת חשכה בימי ירמיה. שנאמר (ירמיה ב ב) הלוך וקראת באזני ירושלים. הוי משוך חסדך ליודעיך. א"ר יצחק (קהלת א ד) דור הולך ודור בא. אומה נכנסה ואומה יוצאת. והארץ לעולם עומדת. אלו ישראל שהן עומדים לעולם. ואין ארץ אלא ישראל שנאמר (מלאכי ג יב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. וכן הוא אומר (שופטים יח ל) עד יום גלות הארץ. וכי הארץ גולה אלא אלו ישראל שגלו. אמר ר"א בר כהנא שני דורות נשתמשו בשם המפורש. אנשי כנסת הגדולה ודורו של שמד. מעשה בר' יהושע בן לוי שהיה אליהו זכור לטוב עוסק עמו בדברי תורה והיו עוסקין במערת רבי שמעון בן יוחאי. ונתקשה רבי יהושע בן לוי בהלכה. אמר לו אליהו מבקש אתה לשאול אותה לרבי שמעון בן יוחאי בא ואני מעמיד אותו לך. מיד הלכו להם וקרא אליהו לרבי שמעון בן יוחאי וענה אותו מיד. אמר לו בן לוי בא לשאול לך בהלכה ולא היה חפץ. אמר לו אליהו כדי הוא בן לוי לראותך כשר הוא. אמר לו אילו היה צדיק לא נראתה הקשת בימיו. ואף על פי כן כל ימיו של בן לוי לא נראתה הקשת. ויש אומרים אף בדורו של צדקיהו היו יודעין בשם המפורש. שנאמר (ירמיה כא ד) כה אמר ה' הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם. וזהו שם המפורש שהיו יוצאין ולא היו עושין מלחמה ונופלין השונאין לפניהם. וכיון שגרמו העונות וחרב הבית היו נופלין ביד שונאיהן. רבי איבו ורבנן אמרי המלאכים היו מקלפין את השם שהיה חקוק עליהן. ורבנן אמרי מעצמו היה נקלף. וכיון שחרב הבית התחילו יוצאין למלחמה ונופלין. שנאמר (תהלים לח ד) אין מתום בבשרי מפני זעמך: