מדרש על ירמיהו 27:22

שבת פרק ג כירה - כז רַבִּי זֵירָא הֲוָה קָא מִשְׁתַּמִיט מִדְּרַב יְהוּדָה, דְּבָעִי לְמֵיסַק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: כָּל הָעוֹלֶה מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עוֹבֵר בַּ'עֲשֵׂה', שֶׁנֱּאֶמַר: (ירמיהו כ״ז:כ״ב) "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ".

(דף כד ע״ב) רבי אבא הוה קא מישתמיט מיניה דרב יהודה דהוה כעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר (ירמיה כז כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה׳. אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא והדר אפיק. אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודה היה עומד בתפלה ונתעטש ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל. א״ל אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי:

רַבִּי אַבָּא הֲוָה קָא מִשְׁתַּמִיט מִינֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, דַּהֲוָה בָּעִי לְמֵיסַק (לארץ) [לְאַרְעָא דְּ]יִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: כָּל הָעוֹלֶה מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו כ״ז:כ״ב) "בָּבֶלָה יוּבָאוּ, וְשָׁמָּהּ יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם, נְאֻם ה'". אָמַר: אֵיזִיל וְאֶשְׁמַע מִינֵיהּ מִלְּתָא, (ואתי) [מִבֵּית וַעֲדָא, וַהֲדַר אַפִּיק]. אָזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ לְתָנָא דְּקָתָּנִי קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה: הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִתְעַטֵּשׁ, מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרוּחַ וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, אִיכָּא דְּאַמְרֵי: הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וּבִקֵּשׁ לְהִתְעַטֵּשׁ, מַרְחִיק לְאַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמִתְעַטֵּשׁ, וּמַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרוּחַ וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹמֵר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ בְּחַיֵּינוּ, וּבְאַחֲרִיתֵנוּ רִמָּה וְתוֹלֵעָה". וּמַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. אָמַר לוֹ: אִלּוּ לֹא בָּאתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה, דַּיִּי.