מדרש על ירמיהו 28:2

נביאיך חזו לך. נביאי השקר הם היו חוזים לך שוא ותפל היו מנחמים לך ומרפאים אותך על נקלה כענין שנ' (ירמיה ח יא) וירפו את שבר בת עמי על נקלה וגו' ותפל. היו טחים תפל בדבריהם כענין שנ' (יחזקאל יג יא) אל טחי תפל ויחזו לך משאות שוא ומדוחים נבואת שוא היו מתנבאים לך ואין משאות אלא נבואה כענין שנ' (ירמיה כג לג) מה משא י"י הלא תראה חנניה בן עזור שהיה אומ' לישראל (ירמיה כח ב) כה אמר י"י צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה אל כל כלי בית י"י אשר לקח נבוכדנצר וגו' ומה גרמו להם מדוחים אשר הודחתים בכנפות הארץ כענין שנ' (דברים יג יא) כי בקש להדיחך מעל י"י אלהיך ואם תאמר הלא וי"ו מוסיף על ענין ראשון והיה ראוי לומ' משאות שוא ומדוחים כלומ' משאות שוא שגרמו היו מדוחים כך יבא הפירוש על הפסוק ויחזו לך משאות שוא ומדוחים לא היתה נבואתם לך אלא כדי להתלותך על שוא שלא לשמוע על דברי הנביאים הנבאים בשם י"י. ומדוחים וכדי להדיחך מעל י"י אלהיך וכדי להדיחך בגלות לכך נאמר ומדוחים שתי דחיות.

בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל (על) ירושלם ויצר עליה (דניאל א א), אפשר לומר כן, והלא הוא מלך בשנת ארבע ליהויקים, ומה תלמוד לומר בשנת שלוש ליהויקים, אלא שנת שלוש למרדו, במקרא אחד הוא אומר בשנת שבע (ירמיה נב כח), ובמקרא אחר הוא אומר בשנת שמנה (מלכים ב כד יב), מה תלמוד לומר שנת שבע ומה תלמוד לומר שנת שמנה, שנת שמנה משמלך, ושנת שבע לכיבוש יהויקים, ויתן (ה') [אדני] בידו וגו' (דניאל א ב), ובמקום אחר הוא אומר קבורת חמור וגו' (ירמיה כב יט), ובמקום אחר הוא אומר ויאסרהו בנחשתים וגו' (דברי הימים ב לו ו), אלא מלמד שכיון שאסרו מיד מת באיסוריו והוציאו וגררו, לקיים מה שנאמר סחוב והשלך וגו' (ירמיה כב יט), והגלה את [כל] ירושלם ואת [כל] השרים וגו' עשרת אלפים גולה (מלכים ב כד יד), יהודים (נפש) שלשת אלפים וגו' (ירמיה נב כח), ומבנימין ושאר שבטים שבעת אלפים, הכל גבורים עשי מלחמה (מלכים ב כד טז), וכי מה גבורה בבני אדם המהלכין בגולה, ומה מלחמה עושין בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונים בשלשלאות, אלא הכל גבורי תורה, שנאמר ברכו ה' מלאכיו גברי כח וגו' (תהלים קג כ), עשי מלחמה שהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, שנאמר על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב וגו' (במדבר כא יד), ומתוכן החרש והמסגר אלף (מלכים ב כד טז), חרש, שאחד מדבר והכל שותקין, מסגר, שהכל יושבין לפניו ולמדין ממנו, כענין שנאמר ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח (ישעיה כב כב), אילי הארץ (מלכים ב כד טו), אלו חורי יהודה ובנימין, ועליהן הכתוב אומר, כה אמר ה' [אלהי ישראל] כתאנים הטבות האלה כן וגו' (ירמיה כד ה), בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם (דברי הימים ב לו ט), ובמקום אחר הוא אומר בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם (מלכים ב כד ח), מה תלמוד לומר שמונה ומה תלמוד לומר שמנה עשרה, בן שמונה [עשרה] כשמלך, ומשמלך [נבוכדנצר] שמנה (עשרה) לכשנחתם גזר דינו לגלות, ועליו אמר נבוכדנצר מכלבא בישא גורא טבא לא נפיק, בחצי היובל גלה יהויכין, בשנה הרביעית בשבוע, וכן הוא אומר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' (דברי הימים ב לו י), ואלו הן כלי חמד רב בית ה' זה הארון, וימלך מלך בבל את מתניה דדו [תחתיו] ויסב את שמו צדקיהו, בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו וגו' (מלכים ב כד), ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא וגו', כה אמר ה' צבאות [אלהי ישראל] לאמר שברתי את על מלך בבל, בעוד שנתים ימים אני משיב וגו' (ירמיהו כ״ח:ב׳-ג׳), מי הטעה את חנניה, נבואה שנתנבא ירמיה הנביא על עילם לעיניו, שאמר כה אמר ה' [צבאות] הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם (שם מט לה), וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי (שם כח יז), ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם וגו', כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לכל הגולה וגו', בנו בתים ושבו וגו', קחו נשים והולידו בנים ובנות וגו', ודרשו את שלום העיר וגו' (שם כט), ואומר לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם וגו' (שם כט י), בשנה הרביעית לצדקיהו ירד להקביל פני נבוכדנצר מלך בבל בבבל ושריה עמו, וחזר ובא לו למלכותו לירושלם: