מדרש על ירמיהו 3:8

הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הֵם לֹא פָּלְשׁוּ אַחַר מִדַּת הַדִּין, וְהִיא לֹא פָּלְשָׁה אַחֲרֵיהֶם. הֵם לֹא פָּלְשׁוּ אַחַר מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, א): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, מִתְאֹנְנִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּמִתְאֹנְנִים. (הושע ה, י): הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל, מַסִּיגֵי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּמַסִּיגֵי. (הושע ד, טז): כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה, כִּי פָּרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּפָרָה סֹרֵרָה, וּמִדַּת הַדִּין לֹא פָּלְשָׁה אַחֲרֵיהֶם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, הָיְתָה אַלְמָנָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּאַלְמָנָה, כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָה לִמְדִינַת הַיָּם וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֵלֶיהָ. (איכה ב, ד): דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, אוֹיֵב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּאוֹיֵב. הָיָה ה' כְּאוֹיֵב, אוֹיֵב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּאוֹיֵב. דָּבָר אַחֵר, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא וְרַבָּנָן, רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְּבָא אָמַר לְאַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה תּוֹבַעַת מְזוֹנוֹתֶיהָ וְלֹא הָיְתָה תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ. וְרַבָּנָן אָמְרִין לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וְכָתַב לָהּ גִּטָּהּ וְעָמַד וַחֲטָפוֹ מִמֶּנָּהּ, וְכָל זְמַן שֶׁהָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר הָיָה אוֹמֵר לָהּ הֵיכָן גִּטֵּךְ, וְכָל זְמַן שֶׁהָיְתָה תּוֹבַעַת מְזוֹנוֹתֶיהָ הָיָה אוֹמֵר לָהּ וְלֹא כְבָר גֵּרַשְׁתִּיךְ, כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים לַעֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיָה אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה נ, א): אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם, וְכָל זְמַן שֶׁמְּבַקְּשִׁים לַעֲשׂוֹת לָהֶם נִסִּים כְּבַתְּחִלָּה, אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר גֵּרַשְׁתִּי אֶתְכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ג, ח): שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנָן, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַלְמָנָה, וְאַתָּה אוֹמֵר כְּאַלְמָנָה, אֶלָּא אַלְמָנָה מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְלֹא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַלְמָנָה מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, וְלֹא מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא, ה): כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו.

היה ר' מאיר אומר: כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנ' (יהושע כד) ויאמר יהושע אל העם עדים אתה בכם. קלקלו בעצמם, שנא' (הושע יב) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל - העיד בהם שבט יהודה ובנימין, שנ' (ישעיה ה) ועתה יושבי ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי. קלקלו שבט יהודה, שנא' (ירמיהו ג׳:ח׳) בגדה יהודה - העיד בהם את הנביאים, שנ' (מלכים ב יז) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד נביאים כל חוזה. קלקלו בנביאים, שנא' (דברי הימים ב לו) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו - העיד בהם את השמים, שנאמר (דברים ל׳:י״ט) העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. קלקלו בשמים, שנא' (ירמיה ז) האינך רואה מה הם עושים... הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את האש, והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים - העיד בהם את הארץ, שנא' (ירמיה ו) שמעי ארץ, הנה אני מביא רעה. קלקלו בארץ, שנאמר (הושע יב) מזבחותם כגלים על תלמי שדי - העיד בהם את הדרכים, שנא' (יחזקאל טז) כל ראש דרך גגות בבית רמתך. שמעו את הגוים. (ירמיה ו) עמדו על דרכים, קלקלו דרכים - העיד בהם הגגות. קלקלו הגגות - העיד בהם את הגוים. קלקלו בגוים, שנ' (תהלים קי) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם - העיד בהם את ההרים, שנאמ' (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים, שנא' (הושע ד) על ראשי ההרים יזבחו - העיד בהם את הבהמה, שנאמר (ישעיה א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. קלקלו בבהמה, שנא' (תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב - העיד בהם את החיה, שנ' (ירמיה ח) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור. קלקלו בחיה, שנא' (יחזקאל א) ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה שקץ - העיד בהם את הדגים, שנא' (איוב יב) או שיח לארץ ותורך, ויספרו לך דגי הים. קלקלו בדגים, שנא' (חבקוק א׳:י״ד) ותעשה אדם כדגי הים - העיד בהם את הנמלה, שנאמ' (משלי ו) לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין, תכין בקיץ לחמה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: עלוב היה אדם זה, שצריך ללמד מן הנמלה. אלו למד ועשה - עלוב היה; אלא שצריך ללמד מדרכיה, ולא למד!