מדרש על ירמיהו 4:14

ד"א שור או כשב או עז [וגו'] לקרבן לה' אינו אומר כן אלא לקרבן אשה, מהו אשה, אלא אמר להם הקב"ה אם הבאתם קרבן לפני ברצון הרי הוא קרבן, אם הבאתם אותם באונס (ע"כ) אני מעלה (עליך שקרבת) [עליכם שלא קרבתם] לפני אלא קרבן אשה, צו את בני ישראל [וגו'] (במדבר כ"ח ב') את קרבני לחמי ריח נחחי אין כתיב כאן אלא לאשי, מהו לאשי, א"ל הקב"ה אם הבאתם אותם ברצון ובאהבה הרי הוא קרבני אבל אם הבאתם (אותו) [אותם] באונס לאשי אינם שלי. ד"א מהו לאשי, אמר הקב"ה בני לא יטעה אותך יצרך הרע לומר אינו מצוה אותנו כל שעה על הקרבנות אלא שיש אכילה [מלפניו, אילו היתה אכילה] מלפני [ממך] הייתי מבקש אם ארעב לא אומר לך (תהלים נ' י"ב), ואם מטעה אותך יצה"ר אפילו להרהר (לומר) [למוד] מאשי מאסטרטייה [שלי] שכולה אש, כמה רובי (תבואות) [רבואות] עומדים לפני נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן (דניאל ז' י') כמה (יתחדשון) [מתחדשין] לבקרים בכל יום ואינם לא אוכלים ולא שותים, אם אין אתה אוכל ואין אתה שותה אתה מת והם אינם לא אוכלים ולא שותים ואינם טועמים טעם מיתה, למה, מפני שהם [רואים] דמות כבודי והם ניזונים מזיו השכינה, שאעפ"י שאמרתי שאינם רואים את כבודי, א"ר יצחק רואין כמתוך וילון, באור פני מלך חיים (משלי ט"ז ט"ו) אתה [הוא] ה' לבדך [וגו'] ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט' ו'), ואם אסטרטייה שלי מפני שהם רואים דמות כבודי אינם לא אוכלים ולא שותים ואני יש לפני אכילה, אילו היתה אכילה לפני לך הייתי אומר, אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (תהלים נ'). דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אמר ריש לקיש עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כ"ח ו') וכי בהר סיני קרבו קרבנות, אלא אמר הקב"ה אם באת להרהר ולומר שמא יש אכילה לפני הרי משה שעלה להר סיני ועשה אצלי מ' יום ומ' לילה יבא משה ויעידני אם יש לפני אכילה, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמות ל"ד כ"ח) (לא אכל ולא שתה) אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר משה אוכל ושותה אצליכם, וכשעלה אצלי מ' יום ומ' לילה לא אכל ולא שתה ויהי שם עם ה' ארבעים וגו' (שמות ל"ד), ומי שהוא לומד להיות אוכל ושותה וכשעלה אצלי לא אכל ולא שתה אני יש לפני אכילה, ואפילו היתה לפני לא הייתי אומר [לך] אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אפילו היה לפני מאכל לך לא הייתי אומר, למה, שאני רחמן ואתה אכזרי, אמר ריש לקיש י"ג מדות יש בהקדוש ברוך הוא ה' ה' אל רחום וגו' וחטאה ונקה (שמות ל"ד ו' וז') אני רחמן ואתה אכזרי והייתי מוסר מזונותי ביד אכזרי, לפני מאכל [לך] הייתי אומר אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך א"ר חייא בר אבין אמר הקדוש ברוך הוא (לקרבני) [לקרבנך] אני צריך אם ארעב לא אומר לך, בא וראה בריותי לבריותי אינם צריכים ואני צריך שתאכילני, ראית מימיך בני אדם אומרם נשקה הגפן הזה יין כדי שתעשה יין, נשקה את הזית שמן כדי שתעשה שמן, אמר הקדוש ברוך הוא [בריותי] לבריותי אינם צריכים למעשיהם ואני צריך לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אמר (לו) הקדוש ברוך הוא ואילו הייתי מבקש לאכול הייתם יכולים להספיק לי, מלך אחד לא הייתם יכולים לעמוד בו, לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וגו' לבד מאיל וגו' (מלכים א' ה' ב' וג'), (שמי) [שבוי] אחד לכם וכמה היה מטריח (לכם) עליכם, ואשר היה נעשה ליום אחד שור וגו' (נחמיה ה' י"ח), ובבשר ודם כמותכם לא הייתם יכולים לעמוד בו וכי הייתם יכולים לעמוד אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' ואילו (היית) [הייתי] מבקש לאכול היית יכול לעמוד אפילו להשקות אותי, אמר ריש לקיש אמר ר' ינאי גבור אם מהלך בדרך ויצמא למים אינו שותה פחות מעשרה שעלים, אמר הקדוש ברוך הוא ואני כל (ימי) [מימי] בראשית צמצמתי לתוך שעלי שנאמר מי מדד בשעלו מים וגו' (ישעיה מ' י"ב) ואת יכול להשקות אותי, בא וראה מה כתיב ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר וגו' לכבש יין זאת עולת [וגו'] (במדבר כ"ח י"ד) וכמה הוא [הין] שנים עשר לוגין, ואמרתי לך שתביא עם הכבש ג' לוגין ועם האיל ד' לוגין, ולא עוד אלא מהו אומר בקדש הסך נסך שכר לה' (במדבר כ"ח ז'), אמר (לך) הקדוש ברוך הוא ואילו הייתי צריך לקרבנך לא הייתי אומר לך להקריב לפני [אלפי] אלים בבת אחת רבבות נחלי שמן בבת אחת, לא אמרתי שתקריב אלא לפי כחך שור או כשב או עז, ואפילו כך לא היה קרב לפני אלא הדם, ואת דמו יזרק על (יסוד) המזבח (ויקרא ז' ב'), א"ר שמואל א"ר שמעון בן יוחי בא וראה הדם דבר בזוי הוא ומאכל כלבים הוא ואמר הקב"ה שיהא קרב על המזבח, אלא כביכול אמר הקב"ה הבא לפני קרבן וטול דמו ותן על קרנותיו של המזבח כדי שיכפר דם על הדם, בשביל צורכך וכפרתך תבעתי קרבן ולא שהייתי מבקש לאכול אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' בריה אחת יש לי שבראתי למאכלך לעתיד לבא זהו בהמות והוא רועה אלף הרים בכל יום בהמות בהררי אלף (תהלים נ' י') היאך הוא שותה, יש אומרים ראשו על פי הירדן ופיו פתוח כנגדו והירדן שופך לתוך פיו והוא שותה מים, וי"א מה שהירדן מכניס לששה חדשים הוא שותה בגמיאה אחת שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ' כ"ג), אמר הקדוש ברוך הוא יכול אתה לזון (אותי) [אותו] לילה אחד ואם ילין על אבוסך (איוב ל"ט ט') ומה שבראתי לך מאכל (והייתי) [והיה] צריך לך לזון (אותי) [אותו] ואין אתה יכול ולי אתה יכול להספיק מזונות אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' לויתן התקנתי לך למאכל [לעתיד לבא] והיית צריך להאכיל אותו אין אתה יכול להספיק אותו, אמרו רבותינו אלולי שהוא (רבוין) [רבוץ] על התהום וכובש עליו (אלו כן) היה עולה ומאבד את העולם ומציפו (אלא כשהוא), וכיון שהוא מבקש לשתות אינו יכול לשתות מימי אוקיינוס מפני שהם מלוחים, מהו עושה, תולה אחת מן סנפיריו והתהום עולה והוא שותה, ומשהוא שותה הוא מחזיר סנפיריו למקומה וסותם בפני תהום, אמר הקדוש ברוך הוא מה שהתקנתי לך למאכלך אין אתה יכול (ליתן) [לזון] ולי אתה יכול לזון (ולי אתה יכול להספיק מזונות) אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' כי לי תבל ומלואה מה ענין זה אצל זה, אמר (לו) הקב"ה אילו הייתי מבקש [אכילה לך] היה לי לומר כי לי תבל ומלואה (הוי) [הרי] שמשיי ומלאכים לפני להם הייתי ראוי לומר (כי לי תבל ומלואה) שיקריבו, (אמר) [אמור] ושאל להם אם מקריבים לפני כי מי בשחק יערוך לה' וגו' (תהלים פ"ט ז'), מהו יערוך, א"ר אלעזר ב"ר שמעון מי עורך למעלן לפני קרבן וערך הכהן אותם על העצים (ויקרא א' י"ב) הוי כי מי בשחק יערוך לה', להם היה נאה לומר שיקריבו לי (ידמה לה' בבני אלים) הוי לא בשביל שיש לפני אכילה אמרתי לך שתקריב אלא בשביל כפרתך ובשביל כבודך. דבר אחר אם ארעב וגו' אמר (לו) הקדוש ברוך הוא חייך לא שהייתי צריך לקרבנך אלא בשביל עוונותיך, למה, אתה מוצא לא היה קרב בכל יום אלא שני כבשים שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במדבר כ"ח ד') מהו כבשים (במדבר כ"ח ג') בית שמאי אומרים שהם כובשים את העוונות ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו (מיכה ז' י"ט) ובה"א כבשים למה אתם כובשים הם העוונות כשם שדרשו ב"ש עד עכשיו הם קיימים כבסים אמור וודאי שבזכותם עוונותיהם מתכבסים ומתלבנים כמה שאתה אומר כבסי מרעה לבך ירושלים (ירמיה ד' י"ד) [כי] אם תכבסי בנתר וגו' (ירמיהו ב' כ"ב) וכבס (בגדי) [בגדיו וגו'] (ויקרא י"ג ו') הוי כבסים, מהו בני שנה (במדבר כ"ח) אמר להם הם מתקרבים לפני ובזכות קרבנותיכם אני מכפר על (עוונותיהם) [עוונותיכם] ואתם תהיו לי כתינוק בן שנה שאין לו עוון כמ"ש בשאול בן שנה שאול במלכו (שמואל א' י"ג א') וכי בן שנה שאול מלך [אלא] שהיה נקי מעוון כתינוק בן שנה הוי כבשים בני שנה תמימים, תמימים (במדבר כ"ח) מהו תמימים כנגד אבות, אברהם התהלך לפני והיה תמים (בראשית י"ז א'), יצחק אף הוא היה תמים, אמר הקדוש ברוך הוא יש בן תמים מזה, יודע שאביו הולך לקרבו והוא מהלך עמו בתמות וילכו שניהם יחדיו (בראשית כ"ב ח'), יעקב אף הוא היה תמים ויעקב איש תם (בראשית כ"ה כ"ז) הוי אומר תמימים, מהו שנים ליום (במדבר כ"ח) א"ל הקדוש ברוך הוא בזכות שנים כבשים שאתם מקריבים ליום, מהו ליום שאני עושה פניכם מאירות לעתיד לבא כיום ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' ל"א), אל תוכח לץ וגו' (משלי ט' ח'), עמי מה עשיתי לך וגו' (מיכה ו' ג'), יודע צדיק נפש בהמתו וגו' (משלי י"ב י').

אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר (ישעיה ו י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא קודם גזר דין אמר ליה ושב ורפא לו כתיב איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי השב בניתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילו נביות שבעולם אין מוחלין לו. לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. מיתבי (דברים יא יב) תמיד עיני ה׳ אלהיך בה מראשית וגו׳ עתים לטובה ועתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים לסוף חזרו בהם להוסיף עליהם א״א שכבר נגזרה גזרה אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ שצריכה להם הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה ופסקו להם גשמים מרובין לסוף סרחו לפחות מהן א״א שכבר נגזרה גזרה אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להם לטובה מיהא ליקרע לגזר דינייהו ולוסיף להו שאני התם דאפשר בהכי. תא שמע (תהלים קז כג) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה׳ וגו׳ ונפלאותיו במצולה ויאמר ויעמד רוח סערה וגו׳ יעלו שמים ירדו תהומות וגו׳ יחוגו וינועו כשכור וגו׳ ויצעקו אל ד׳ בצר להם וגו׳ יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם הקדוש ברוך הוא עשה להם סימניות כאכין ורקין שבתורה לומר לך צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין לא נענין הני נמי כיחידין דמו, תא שמע שאלה בלוריא הגיורת את ר״ג כתוב בתורתכם (דברים י יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתיב (במדבר ו כו) ישא ה׳ פניו אליך. נטפל לה רבי יוסי הכהן אמר לה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא נתן לו כלום בא לפייס את המלך אמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך אף הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום עד שבא רבי עקיבא ולימד (פ׳ תינוקות וע״ש מהרש״א) (דף יח) כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. הכא נמי ביחיד. וגזר דין דיחיד גופיה תנאי היא דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעולין למטה וחוליין שוה וכן שנים שעולין לגרדום לדין ודינם שוה זה ירד וזה לא ירד זה ניצול וזה לא ניצול מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצול וזה לא ניצול. זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה. ומפני מה זה התפלל ונענה וזה לא נענה זה שהתפלל תפלה שלימה נענה וזה שלא התפלל תפלה שלימה לא נענה. רבי אליעזר אומר כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. רבי יצחק אומר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. וגזר דין דצבור מי מקרע והכתיב (ירמיה ד יד) כבסי מרעה לבך ירושלים למען וגו׳ וכתיב (שם ב כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית וגו׳ מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. לא אידי ואידי לאחר גזר דין ולא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין עמו שבועה. כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן (פ׳ החולץ וע״ש מהרש״א) מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנאמר (שמואל א ג יד) ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה וגו׳. אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים. כי הא דרבה ואביי תרווייהו מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיי ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיי שיתין שנין. תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתים בן י״ח שנה ובאו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת בית עלי אתם דכתיב (ש״א ב לג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קוראין אותה משפחת יוחנן על שמו:

תָּא שְׁמַע: שָׁאֲלָה בְּלוֹרְיָאה הַגִּיוֹרֶת אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: (דברים י׳:י״ז) "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד", וּכְתִיב: (במדבר ו׳:כ״ו) "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". נִטְפַּל לָהּ רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, אָמַר לָהּ: אֶמְשֹׁל לָךְ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה, וְקָבַע לוֹ זְמַן בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְנִשְׁבַּע לוֹ בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ. הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן לוֹ כְּלוּם, בָּא לְפַיֵּס אֶת הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: עֶלְבּוֹנִי מָחוּל לְךָ, לֵךְ וּפַיֵּס אֶת חֲבֵרְךָ. אַף הָכָא נַמִּי, כָּאן בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כָּאן בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד: כָּאן קֹדֶם גְּזַר־דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר־דִּין! הָכָא נַמִּי בְּיָחִיד. וּגְזַר־דִּין דְּיָחִיד גּוּפֵיהּ, תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁעוֹלִין לְמִטָּה וְחָלְיָן שָׁוֶה, וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁעוֹלִין לַגַּרְדּוֹם לְדִּין, וְדִינָם שָׁוֶה, זֶה יָרַד וְזֶה לֹא יָרַד, זֶה נִצּוֹל וְזֶה לֹא נִצּוֹל, מִפְּנֵי מַה זֶּה יָרַד וְזֶה לֹא יָרַד? זֶה נִצּוֹל וְזֶה לֹא נִצּוֹל? זֶה הִתְפַּלֵּל וְנַעֲנָה, וְזֶה הִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה. וּמִפְּנֵי מַה זֶּה הִתְפַּלֵּל וְנַעֲנָה, וְזֶה הִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה? זֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵמָה, נַעֲנָה, וְזֶה שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵמָה, לֹא נַעֲנָה. רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר] אוֹמֵר: כָּאן קֹדֶם גְּזַר־דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר־דִּין. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: יָפָה צְעָקָה לְאָדָם, בֵּין קֹדֶם גְּזַר־דִּין, בֵּין לְאַחַר גְּזַר־דִּין. וּגְזַר־דִּין דְּצִבּוּר, מִי מִקְרַע?! וְהָכְּתִיב: (ירמיהו ד׳:י״ד) "כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַםִ לְמַעַן" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם ב) "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית" וְגוֹ'. מַאי לָאו, כָּאן, קֹדֶם גְּזַר־דִּין, כָּאן, לְאַחַר גְּזַר־דִּין? לֹא! אִידִי וְאִידִי לְאַחַר גְּזַר־דִּין, וְלָא קַשְׁיָא, כָּאן, בִּגְזַר־דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה, כָּאן, בִּגְזַר־דִּין שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁבוּעָה, כִּדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמִי, דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמִי, וְאַמְרֵי לָהּ: [אָמַר] רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי, אָמַר רַבִּי (יוחנן) [יוֹנָתָן]: מִנַּיִן לִגְזַר־דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה, שֶׁאֵינוֹ מִתְקָרֵעַ? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל־א ג) "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית־עֵלִי, אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית־עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה" וְגוֹ'. אָמַר (רבא) [רַבָּה]: "בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה" אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבַל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. אַבַּיֵי אָמַר: "בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה" אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. כִּי הָא (דרבא) [דְרַבָּה] וְאַבַּיֵי, תַּרְוַויְהוּ מִדְּבֵית־עֵלִי קָאַתּוּ; (רבא) [רַבָּה] דְּעָסַק בַּתּוֹרָה, חַיִי אַרְבָּעִין שְׁנִין. אַבַּיֵי דְּעָסַק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, חַיִי שִׁתִּין שְׁנִין. תָּנוּ רַבָּנָן: מִשְׁפָּחָה אַחַת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ מֵתֶיהָ מֵתִים בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׁרֵה שָׁנָה, וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית־עֵלִי אַתֶּם? דִּכְתִיב בֵּיהּ: (שמואל א ב׳:ל״ג-ל״ד) "וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים". לְכוּ וְעִסְּקוּ בַּתּוֹרָה וִחְיוּ. הָלְכוּ וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה וְחָיוּ, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ, "מִשְׁפַּחַת [רַבָּן] יוֹחָנָן" עַל שְׁמוֹ.