מדרש על ירמיהו 4:20

מזמור (תהילים ע״ט:א׳-ב׳) אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים וגו'. ברוך המקום ברוך הוא שהוא זוכר את ירושלים בכל עת ובכל שעה אבל אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים וכן הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל שנאמר (תהילים ס״ח:ל״ו) נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וגו'. מה תלמוד לומר נורא אלקים ממקדשיך מכאן אמרו בשעה שהעמיד משה את המשכן היו העכו"ם מזדעזעים ומתייראין מלפני הקב"ה ואמרו הואיל והללו נעשה להם נסים במצרים ובים שנאמר (תהילים ק״ו:כ״א-כ״ב) עושה גדולות במצרים נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף שמא כשם שעשה להם הקב"ה דין במצרים ובבכוריהם כן יעשה בכל העכו"ם ועל אחת כמה וכמה שיפרע מכל האדם הנוגע בהם לרעה שנאמר (זכריה ב׳:י״ב) כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. כביכול אין ישראל דומין לפני הקב"ה אלא לאדם שיש לו עין אחת לכך נאמר נוגע בבבת עינו. וכן מפורש בקבלה על ידי ירמיה הנביא (ירמיהו י׳:כ׳) אהלי שודד וכל מיתרי נתקו בני יצאוני ואינם אין נוטה עוד אהלי ומקום יריעותי כביכול עשה את עצמו כאילו אין בו כח להציל חס ושלום אמר הקב"ה באו שודדים הללו ושדדו את עירי ואת ביתי והיכלי ומי הם אלו השודדים שאמר הקב"ה הוי אומר אלו שרי מלך בבל שנאמר (ירמיהו ל״ט:ג׳) ויבואו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך וגו'. ד"א אהלי שודד וגו' אין אהל אלא מקום שכינה שנאמר (שמות ל״ג:ז׳) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו' וקרא לו אהל מועד. ד"א אהלי שודד וגו' אין אהל אלא בית המקדש שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ד"א אהלי שודד וגו' כמו שנאמר להלן (ירמיהו ד׳:כ׳) פתאום שדדו אהלי רגע יריעותי אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר (מלכים ב כ״ה:ט׳) וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש ד"א אהלי שודד וכל מיתרי נתקו וגו' מה אהל זה אי אפשר להתקיים בלא יתדות ובלא מיתרים כך ישראל אי אפשר להתקיים בלא ת"ח לכך נאמר וכל מיתרי נתקו וגו'. מיתרי אלו ת"ח שבישראל שמתירין את המותר ואוסרין את האסור והויין להם לישראל כמיתרי עולם לכך נאמר וכל מיתרי נתקו בני יצאוני ואינם וגו' והואיל וגלו ישראל היה בדעתו של הקב"ה שלא להחזיר עוד את ישראל למקומם עד שעמדה רחל בתפלה לפני הקב"ה ואמרה לפניו רבש"ע הזכר לי שלא הקפדתי על צרה שלי ולא עוד אלא שעבד בי בעלי ז' שנים ובשעת כניסתי לחופה החליפו את לאה אחותי ולא דברתי עם יעקב כלום כדי שלא יכיר בין קולי לקול אחותי והלא הדברים ק"ו ומה אני שאני ב"ו לא הקפדתי על צרה ואתה הוא מלך רחום וחנון האיך אתה תקפיד על ע"ז שאין בה ממש שנאמר (תהלים קטז) עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם פה להם ולא ידברו וגו' מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונשבע לה לרחל להחזיר את בניה למקומם שנאמר (ירמיהו ל״א:ט״ו) קול ברמה נשמע וגו' רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם אל תקרי רחל מבכה על בניה אלא רוח אל מבכה על בניה: