מדרש על ירמיהו 45:3

וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ (במדבר ה, טו), הָאִישׁ מַשְׁקֶה וְאֵין בֵּית דִּין מַשְׁקִין. וְהֵבִיא הָאִישׁ וגו' מִן הַתּוֹרָה הָאִישׁ מֵבִיא אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן, אֲבָל אָמְרוּ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה לָהּ, מוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידִים שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ מִקַּל וָחֹמֶר, מָה אִם הַנִּדָּה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן עָלֶיהָ, זוֹ שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן עָלֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּנִּדָּה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶתֵּר אַחַר אִסּוּרָהּ, תֹּאמַר בָּזוֹ שֶׁאֵין לָהּ הֶתֵּר אַחַר אִסּוּרָהּ, וְאוֹמֵר (משלי ט, יז): מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם, כָּל שֶׁכֵּן הוֹאִיל וְאֵין חַיָּבִין עַל בִּיאָתָהּ כָּרֵת לֹא יְהֵא בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ, נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַסּוֹטוֹת וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַנִּדּוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא: וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן, אָמְרוּ לוֹ וּבִלְבָד בְּעֵדִים. רַבִּי חִיָּא בַּר רַב יוֹסֵף שְׁלַח בָּתַר אִתְּתָא תְּלָתָא תַּלְמִידִין, אָמַר שֶׁאִם יִפְנֶה אֶחָד מֵהֶם לְצָרְכּוֹ, תִּתְיַחֵד עִם הַשְּׁנַיִם. וְהָא תָּנֵי מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וכו', אָמַר רַבִּי אָבִין וּבַעְלָהּ הֲרֵי שְׁלשָׁה. אַף הוּא שָׂכַר לָהּ בַּיִת וְהָיָה מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְלֹא הָיָה מִתְיַחֵד עִמָּהּ אֶלָּא בִּפְנֵי בָּנֶיהָ, וְקָרָא עַל עַצְמוֹ הַפָּסוּק הַזֶּה (ירמיה מה, ג): יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי. (במדבר ה, טו): וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, חֲכָמִים אוֹמְרִים קָרְבָּן שֶׁמַּכְשִׁירָהּ לוֹ, כְּגוֹן זָבָה וְיוֹלֶדֶת, הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ וְאֵין מְנַכֶּה מִכְּתֻבָּתָהּ, וְקָרְבָּן שֶׁאֵין מַכְשִׁירָהּ לוֹ, כְּגוֹן שֶׁקִּפְּחָה נְזִירוּת בְּרֹאשָׁהּ אוֹ שֶׁחִלְּלָה אֶת הַשַּׁבָּת, הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ וּמְנַכֶּה מִכְּתֻבָּתָהּ. (במדבר ה, טו): עֲשִׂירִת הָאֵיפָה, אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בָּאֵיפָה, (במדבר ה, טו): קֶמַח, וְלֹא סוֹלֶת, (במדבר ה, טו): שְׂעֹרִים, וְלֹא חִטִּים. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַנִּיחוּ סוֹפְרִים לִי וְאוֹמַר כְּמִין חֹמֶר, אֲבָל נִרְאֶה הוּא כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה. (במדבר ה, טו): לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן, אֲבָל צָק הוּא עַל שְׁיָרֶיהָ. (במדבר ה, טו): וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה, מַגִּיד שֶׁהוּא בִּשְׁתֵּי אַזְהָרוֹת אִם נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן וּלְבֹנָה, מִפְנֵי מָה, טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר מַגִּיד (במדבר ה, טו): כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא. מִנְחַת זִכָּרוֹן (במדבר ה, טו), שׁוֹמֵעַ אֲנִי זְכוּת וְחוֹבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ה, טו): מַזְכֶּרֶת עָוֹן, כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לְטוֹבָה, וְזוֹ לְפֻרְעָנוּת, דִבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף זוֹ לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, כח): וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וגו', אֵין לִי אֶלָּא מַזְכֶּרֶת עָוֹן, מַזְכֶּרֶת זְכוּת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: מִנְחַת זִכָּרוֹן מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִנְחַת זִכָּרוֹן כְּלָל, מַזְכֶּרֶת עָוֹן פְּרָט, כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת מִדַּת הַדִּין מְקֻפַּחַת, שֶׁהָיָה לְבַעַל הַדִּין לַחֲלֹק וְכִי אֵיזוֹ מִדָּה מְרֻבָּה מִדַּת הַטּוֹב אוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת, הֱוֵי אוֹמֵר מִדַּת הַטּוֹב. אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת הַמֻּעֶטֶת הֲרֵי הִיא מַזְכֶּרֶת עָוֹן, מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא מַזְכֶּרֶת זְכוּת. זוֹ מִדָּה בַּתּוֹרָה כָּל כְּלָל וּפְרָט שֶׁדֶּרֶךְ הַדִּין לוֹקָה בּוֹ, יִתְקַיְּמוּ זֶה וָזֶה וְאַל תִּלְקֶה דֶּרֶךְ הַדִּין, כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ זֶה וְזֶה וְאַל תִּלְקֶה דֶּרֶךְ הַדִּין, שֶׁאִם הָיְתָה טְמֵאָה, פֻּרְעָנוּת פּוֹקַדְתָּהּ מִיָּד, וְאִם יֵשׁ לָהּ זְּכוּת תּוֹלָה לָהּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים כְּדֵי הַכָּרַת הָעֻבָּר, דִּבְרֵי אַבָּא יוֹסֵף בֶּן חָנָן. אֶלְעָזָר בֶּן יִצְחָק אִישׁ כְּפַר דָּרוֹם אָמַר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים. (במדבר ה, כח): וְנִקְתָה וְנִזְרְעָה, מַה זֶּרַע בֶּן תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים אַף זְכוּת תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר (דניאל ד, כד כו): לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי וגו' כֹּלָא מְטָא וגו' לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר וגו'. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֵין זְכוּת תּוֹלָה לָהּ בַּמַּיִם הַמָּרִים, אִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים מַדְחֶה אַתָּה הַמַּיִם בִּפְנֵי כָּל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רָע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, וְיֹאמְרוּ טְמֵאוֹת הָיוּ אֶלָּא שֶׁתָּלָה לָהֶם זְכוּת. רַבִּי אוֹמֵר אֲנִי אַכְרִיעַ, אִם הָיְתָה טְהוֹרָה סוֹפָהּ לָמוּת כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם, וְאִם טְמֵאָה, סוֹפָהּ לָמוּת (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְכִי מִי יוֹדִיעַ לְכָל הָעוֹמְדִים שֶׁסּוֹף זוֹ לָמוּת וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה שׁוֹתָה פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וּכְמוֹ שַׁרְבִיטִין הָיוּ מוֹרִיקִין בָּהּ, וְהֵם אוֹמְרִים מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּהָ שֶׁלֹא תְטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה.

יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם, יִשָּׂשׂכָר נוֹתֵן עַצְמוֹ עַל הַתּוֹרָה כַּחֲמוֹר לְמַשּׂוי, וּזְבוּלֻן מֵבִיא בָאֳנִיּוֹת הַסְּחוֹרָה. רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ שֶׁמַּרְבִּיצִין תּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְגוֹ' (תהלים סח, יד). וַיַּרְא מְנֻחָה, זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי (ירמיה מה, ג). כִּי טוֹב, זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב). וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. מַס, זוֹ הֲלָכָה. כְּשֶׁהָיוּ טוֹעִין, הָיוּ שׁוֹאֲלִין וּמְבַקְשִׁין מִיָּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂרַי בְּיִשָׂשׂכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשׂכָר כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק (שופטים ה, טו), בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה, שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו.