מדרש על ירמיהו 48:10

וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵלּוּ הַקְּטַנִּים הַנִּגְנָזִים בְּחַיֵּיהֶן בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֶעָתִיד לָבוֹא הֵן עוֹמְדִין בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים וַאֲבוֹתֵיהֶם בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל רְשָׁעִים, וְהֵם אוֹמְרִין לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּלוּם מַתְנוּ אֶלָּא בַּעֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, יָבוֹאוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּזְכֻיּוֹתֵינוּ. וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם אֲבוֹתֵיכֶם חָטְאוּ מֵאַחֲרֵיכֶם, וְחַטֹּאתֵיהֶם מְלַמְּדִין קַטֵיגוֹר. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב יוֹשֵׁב וּמְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא וְאוֹמֵר לָהֶם אִמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵי זוֹ מִדָּה מְרֻבָּה מִדַּת הַטּוֹבָה אוֹ מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת, אֱמֹר מִדַּת הַטּוֹב מְרֻבָּה וּמִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מְעוּטָה, וּמַתְנוּ בַּעֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, אִם מִדַּת הַטּוֹב מְרֻבָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּבוֹאוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶצְלֵנוּ, אָמַר לָהֶם יָפֶה לִמַּדְתֶּם סָנֵיגוֹרְיָא יָבוֹאוּ אֶצְלְכֶם, דִּכְתִיב (זכריה י, ט): וְחָיוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשָׁבוּ, שֶׁשָּׁבוּ מִלֵּירֵד לַגֵּיהִנֹּם וְהֵם נִיצָלִין בִּזְכוּת בְּנֵיהֶם, לְפִיכָךְ חַיָּב כָּל אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה שֶׁיַּצִּילֵהוּ מִגֵּיהִנֹּם. וְרַבִּי חֲנִינָא פָּתַר קְרָיָיה בַּהֲרוּגֵי מַלְכוּת, שֶׁהֵם בָּאִים לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מִתְוַדִּין. רַבִּי בִּנְיָמִין פָּתַר קְרָיָיה בַּחֲנִיפֵי תוֹרָה, סְבוּרִים כָּל עַמָּא שֶׁהוּא קְרָיָין וְלֵית הוּא קְרָיָין, תַּנּוֹיֵי וְלֵית הוּא תַּנּוֹיֵי, עֲטֵיף גּוֹלְתֵיהּ וּתְפִלִּין בְּרֵישֵׁיהּ. וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְהִפָּרַע מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מח, י): אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה. וְרַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָיה בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְהִתְוַכֵּחַ עִמָּהֶם, דִּכְתִיב (ירמיה נ, לד): גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם. דָּנִיֵּאל חַיָּיטָא פָּתַר קְרָיָיה בַּמַּמְזֵרִין, אֵלּוּ מַמְזֵרִין עַצְמָן, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִידוֹ, זֶה מֶה חָטָא, וְזֶה מָה אִיכְפַּת לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי אֲפִלּוּ הַמַּמְזֵר בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, דִּכְתִיב: וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם פְּסוּלִין אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אָמַר זְכַרְיָה אֲנָא חֲמִיתֵּהּ אָלוֹ כּוּרְסְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, ב): וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וגו' וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ וגו', תְּרֵין אָמוֹרִין חַד אָמַר גּוֹלָה וְחַד אָמַר גּוֹאֲלָה, מַאן דְּאָמַר גּוֹלָה, גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל וְגָלַת שְׁכִינָה עִמָּהֶם. וּמַאן דְּאָמַר גּוֹאֲלָה, הוּא פָּרוֹקָא, דִּכְתִיב (ישעיה מז, ד): גּוֹאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, וּכְתִיב (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם וגו'.

אמר רבא האי מקרי ינוקי דגריס ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה לא מסלקינן ליה דילמא אתי לאתרשולי רב דימי מנהרדעא אמר כל שכן דגריס טפי קנאת סופרים תרבה חכמה. אמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס מותבינן ההוא דגריס ולא דייק מאי טעמא שבשתא ממילא נפקא ורב דימי מנהרדעא אמר מותבינן ההוא דדייק ולא גריס מאי טעמא שבשתא כיון דעל על דכתיב (מ״א יא טז) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתא לגביה דדוד אמר ליה (ע״ב) מאי טעמא עבדת הכי אמר ליה דכתיב (דברים כה יט) תמחה את זכר עמלק אמר ליה והא אנן זכר קרינן אמר ליה לדידי זכר אקריון שייליה לרביה אמר ליה היכי אקריתן אמר ליה תמחה את זכר עמלק שקל ספסירא ובעא למקטליה אמר ליה אמאי אמר ליה דכתיב (ירמיה מח י) ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה אמר ליה שבקיה לההוא גברא וליקום בארור אמר ליה הא כתיב (שם) וארור מונע חרבו מדם א״ד קטליה וא״ד לא קטליה:

לח [וְאָמַר רָבָא: הַאי מַקְרֵי יְנוּקֵי דְּגָרִיס, וְאִיכָּא אַחֲרִינָא דְּגָרִיס טְפֵי מִינֵיהּ, לָא מְסַלְּקִינָן לֵיהּ, דִּילְמָא אַתִּי לְאִיתְרַשׁוּלִי. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: כָּל־שֶׁכֵּן דְּגָרִיס טְפֵי! קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה. וְ]אָמַר רָבָא: הַנֵי תְּרֵי מַקְרֵי דַּרְדְּקֵי, חַד גָּרִיס וְלָא דַּיִיק, וְחַד דַּיִיק וְלָא גָּרִיס, מוֹתְבִינָן הַהוּא דְּגָרִיס וְלָא דַּיִיק, (מאי טעמא?) שַׁבֶּשְׁתָּא, מִמֵּילָא נַפְקָא. וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: מוֹתְבִינָן (ההוא) דְּדַיִיק וְלָא גָּרִיס, (מאי טעמא?) שַׁבֶּשְׁתָּא, כֵּיוָן דְּעַל עַל, דִּכְתִיב: (מלכים א י״א:ט״ז) "כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם", כִּי אָתָא (לגבי) [לְקַמֵּיהּ דְּ]דָוִד, אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא עָבַדְתְּ הָכִי? אָמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: (דברים כ״ה:י״ט) "תִּמְחֶה אֶת 'זָכָר' עֲמָלֵק". אָמַר לֵיהּ: וְהָא אַנָן 'זֵכֶר' קַרִינָן? אָמַר לֵיהּ: לְדִידִי 'זָכָר' אַקְרִיּוּן. אָזַל, שַׁיְלֵיהּ לְרַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ הֵיכִי אַקְרִיתוּן? אָמַר לְהוּ ("תמחה את זָכָר עמלק") ["זָכָר"]. שָׁקַל סַפְסִירָאלְמִקְטְלֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: אַמַּאי? אָמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: (ירמיהו מ״ח:י׳) "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה". אָמַר לֵיהּ: שַׁבְקֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא וְלִיקוּם בְּ'אָרוּר'. אָמַר לֵיהּ: (הא) כְּתִיב: (שם) "וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם". אִיכָּא דְּאַמְרֵי: קַטְלֵיהּ, וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: לָא קַטְלֵיהּ.