מדרש על ירמיהו 49:6
עין יעקב
ידים פרק ד - ב בּוֹ בַּיּוֹם בָּא יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי, וְעָמַד לִפְנֵיהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמַר לָהֶם: מָה אֲנִי לָבוֹא בַּקָּהָל? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָסוּר אַתָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מֻתָּר אַתָּה. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַכָּתוּב אוֹמֵר: (דברים כד) "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'"! וְגוֹ'. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים בִּמְקוֹמָן הֵן? כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י׳:י״ג) "וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים, וַעֲתוּדֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי, וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים". אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַכָּתוּב אוֹמֵר: (ירמיהו מ״ט:ו׳) "וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן", וּכְבָר חָזְרוּ! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַכָּתוּב אוֹמֵר: (עמוס ט׳:י״ד) "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל", (ויהודה) וַעֲדַיִן לֹא חָזְרוּ! וְהִתִּירוּהוּ לָבוֹא בַּקָּהָל.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף כז ע״ב) תניא ר׳ אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ת״ר מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע אמר ליה רבי תפלת ערבית רשות או חובה א״ל רשות. בא לפני ר״ג א״ל תפלת ערבית רשות או חובה א״ל חובה. א״ל והלא ר׳ יהושע אמר לי רשות. א״ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבהמ״ד כיון שנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה א״ל ר״ג חובה אמר להן ר״נ לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה. א״ל רבי יהושע לאו. א״ל והלא משמך אמרו רשות א״ל יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד ר' יהושע על רגליו ואמר אלמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי. היה רבן גמליאל יושב ודורש ור׳ יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד ועמד. אמרו עד כמה ניצעריה וליזיל. בראש השנה אשתקד צעריה. בבכורות במעשה דר׳ צדוק צעריה. ה״נ קא מצער ליה. כולי האי ליצעריה וליזיל. תא ונעבריה. מאן נוקים ליה נוקמיה לר׳ יהושע בעל מעשה הוא. נוקמיה לר״ע דלמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות. אלא נוקמיה לר״א בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא. הוא חכם דאי מקשי ליה מפרק ליה. הוא עשיר דאי מפלח לבי קיסר האי נמי מצי מפלח כוותיה. והוא עשירי לעזרא דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה אתו ואמרי ליה ניחא ליה למר למיהוי ריש מתיבתא א״ל איזיל ואמליך באנשי ביתאי. אזל ואמליך בדביתהו אמרה ליה (דף כח) דלמא מעבירין לך אמר לה אמרי אינשי לשתמיש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר. אמרה ליה לית לך חוורתא ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה אתרחיש ליה ניסא והדרו ליה תמני סרי דארי חוורתא. והיינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה הרי כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה. תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה רשות לתלמידים ליכנס שהיה ר״ג מכריז ואומר כל ת״ח שאין תוכו כברו אל יכנס לב״ה ההוא יומא איתוספו כמה ספסלי. אמר רבי יוחנן פליגי בה אבא יוסף בר דוסתאי ורבנן חד אמר איתוסף ת׳ ספסלי וחד אמר ז׳ מאה ספסלי. הוה קא חלשה דעתיה דר״ג אמר דלמא ח״ו מנעתי תורה מישראל אחזו ליה בחלמא חצבי חוורי דמליין קיטמא. ולא היא אלא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה, תנא עדיות בו ביום נשנית וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בב״ה שלא פירשוה ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת. דתנן בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל. אמר לו רבן גמליאל אסור אתה לבוא בקהל אמר לו רבי יהושע מותר אתה לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳. א״ל ר׳ יהושע וכי עמון ומואב במקומן הם יושבין והלא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר (ישעיה י יג) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושיתי ואוריד כאביר יושבים וכל דפריש מרובא פריש. א״ל רבן גמליאל והלא כבר נאמר (ירמיה מט ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון וכבר שבו. א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (עמוס ט יד) ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבא בקהל. אמר ר״ג הואיל והכי הוא איזיל ואפייסיה לרבי יהושע. כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן א״ל מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה א״ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאין אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הן מתפרנסין ובמה הם ניזונין. א״ל נענתי לך מחול לי. לא אשגח ביה. עשה בשביל כבוד אבא איפייס. אמרו מאן ליזיל ולימא להו לרבנן. אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא. שלח רבי יהושע לבה״מ מאן דלביש מדא ילבש מדא ומאן דלא לביש מדא יימר למאן דלביש מדא שלח מדייך ואנא אלבשיה. א״ל רבי עקיבא לרבנן מרוקו גלי דלא ליתו עבדי דר״ג וליצערו רבנן. אמר רבי יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא רבי יהושע טרף אבבא ואמר להו מזה בן מזה יזה. שאיני לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה כן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
עין יעקב
תָּנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם סִלְּקוּהוּ לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח, וְנִתְּנָה רְשׁוּת לַתַּלְמִידִים לִכָּנֵס, שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. (מִשּׁוּם דְּאַמְרִינָן: כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כְּאִלּוּ זוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: הַנֵי מִילֵי הֵיכָא דְּקִים לָן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דָּרַשׁ: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ) [שֶהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כָּל תַּלְמִיד שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, לֹא יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ]. הַהוּא יוֹמָא אִתְוָסְפוּ כַּמָּה סַפְסְלֵי. (בבית המדרש.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פְּלִיגֵי בָּהּ (רבי יוסי) [אַבָּא יוֹסֵף] בַּר דּוֹסְתָּאִי וְרַבָּנָן, חַד אָמַר: אִתְוָסֵף אַרְבַּע מֵאוֹת סַפְסְלֵי, וְחַד אָמַר: שְׁבַע מֵאוֹת סַפְסְלֵי. הֲוָה קָא חַלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר: דִּלְמָא חַס־וְשָׁלוֹם מָנַעְתִּי תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. אַחְזוּ לֵיהּ בְּחֶלְמָא, חַצְבֵּי חִיוְרֵי דְּמַלְיָין קִיטְמָא. וְלָא הִיא, אֶלָא לִיתּוּבֵיהּ דַּעְתֵּיהּ הוּא דְּאַחְזוּ לֵיהּ. תָּנָא: עֵדֻיּוֹת, בּוֹ בַּיּוֹם נִשְׁנֵית. וְכָל הֵיכָא דְּאַמְרֵי: 'בּוֹ בַּיּוֹם', הַהוּא יוֹמָא הֲוָה. וְלֹא הָיְתָה הֲלָכָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹא פֵּרְשׁוּהָ. וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא מָנַע עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ [אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת] דִּתְנָן: בּוֹ בַּיּוֹם (עמד) [בָּא] יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי לִפְנֵיהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לָהֶם: מָה אֲנִי לָבוֹא בַּקָּהָל? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָסוּר אַתָּה] [לָבוֹא בַּקָּהָל]. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מֻתָּר אַתָּה [לָבוֹא בַּקָּהָל]. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (דברים כ״ג:ד׳) "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'". אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי עַמּוֹן וּמוֹאָב, בִּמְקוֹמָן הֵם יוֹשְׁבִין? וַהֲלֹא כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב [מֶלֶךְ אַשּׁוּר] וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י׳:י״ג) "וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים [וַעֲתוּדֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי, וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים"]. וְכָל דְּפָרִישׁ, מֵרֻבָּא פָּרִישׁ. אָמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (ירמיהו מ״ט:ו׳) "וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן" וּכְבָר שָׁבוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (עמוס ט׳:י״ד) "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" וַעֲדַיִן לֹא שָׁבוּ. (סוטה פ"ק וע"ש מהרש"א) (אלא דהדרי הכא נמי דהדרי) מִיָּד הִתִּירוּהוּ לָבוֹא בַּקָּהָל.
Ask RabbiBookmarkShareCopy