מדרש על ירמיהו 5:16

ויצא מן בת ציון כל הדרה. כיון שעולליה הלכו בשבי לפני צר מיד יצאת ממנה כל הדרה שיצאת שכינה עמהם כענין שנ' (ישעיה ח כג) זה הדור בלבושו. היו שריה בבאילים לא מצאו מרעה. אמר ד' אבהו כשישראל רכים משולים כצאן כענין שנ' (יחזקאל לד לא) ואתנה צאני צאן מרעיתי וכשהן קשין משולים לאיילים כענין שנ' היו שריה כאיילים מה איילים בשרב הם עייפים ואינם סובלים כח החמה כך לא היו ישראל יכולין לסבל עול האומות שנ' וילכו בלא כח לפני רודף. רודף מלא מלמד שנתמלאת גבורת הרודפין עליהן כענין שנ' (ירמיהו ה׳:ט״ז טש) אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים ואו' (ישעיה ה כח) אשר חציו שנונים וכל קשתותיו דרוכות וגו' אין עיף ואין כושל בו. אמר ר' יהודה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הם מוסיפין כח דכתי' (תהלים ט יד) באלהים נעשה חיל ואמ' (ישעיה מ לא) וקויי י"י יחליפו כח ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום גרמינן. וילכו בלא כח לפני רודף. אמר ר' אחא כשם שגלו ברודף מלא כך עתידין ליגאל בגואל מלא דכתי' (ישעיה נט כ) ובא לציון גואל.

פיסקא. בני עמון באין בנצחונו של שובך וכו׳. כתיב שובך וכתיב שופך רב ושמואל ואמרי ליה רב אמי ורב אסי חד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון וחד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך. (ירמיה ה טז) אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים רב ושמואל ואמרי לה רב אמי ורב אסי ח״א בשעה שזורקים חץ עושים אשפתות אשפתות של חללים וש״ת מפני שאומנין בקרב ת״ל כולם גבורים וח״א בשעה שעושים צרכיהם עושים אשפתות אשפתות של זבל ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם ת״ל כולם גבורים אמר רב מרי ש״מ האי מאן דנפיש זבליה חולי מעיים הוא למנ״מ ליטרח בנפשיה. (משלי יב כח) דאגה בלב איש ישחנה רב אמי ורב אסי ח״א יסיחנה מדעתו וח״א ישיחנה לאחרים:

קיא פִּסְקָא. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ וְכוּ'. כְּתִיב: 'שׁוֹבַךְ', וּכְתִיב: 'שׁוֹפַךְ'? רַב וּשְׁמוּאֵל, (ואמרי לה: רב אמי רב אסי) חַד אָמַר: 'שׁוֹבַךְ' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'שׁוֹפַךְ'? שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ נִשְׁפָּךְ לְפָנָיו כְּקִתּוֹן. וְחַד אָמַר: 'שׁוֹפַךְ' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'שׁוֹבַךְ'? שֶׁעָשׂוּי כְּשׁוֹבָךְ. (ירמיהו ה׳:ט״ז) "אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". רַב וּשְׁמוּאֵל, [וְאַמְרֵי לָהּ, רַב אַמִי וְרַב אַסִי], חַד אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹרְקִים חֵץ, עוֹשִׂים אַשְׁפַּתּוֹת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל חֲלָלִים, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מִפְּנֵי שֶׁאֻמָּנִין בַּקְּרָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". וְחַד אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂים צָרְכֵיהֶם, עוֹשִׂים אַשְׁפַּתּוֹת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל זֶבֶל, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מִפְּנֵי שֶׁחֹלֵי מֵעַיִם הֵם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". אָמַר רַב מָרִי: שְׁמַע מִינָהּ, הַאי מַאן דְּנָפִישׁ זִבְלֵיהּ, חֹלִי מֵעַיִם הוּא, לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לִיטְרַח (על) [בְּ]נַפְשֵׁיהּ. (משלי י״ב:כ״ה) "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה". רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי, חַד אָמַר: יַשִּׂיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ. וְחַד אָמַר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.