מדרש על ירמיהו 52:28

בטוב צדיקים תעלוץ קריה, זה מרדכי, שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו' והעיר שושן צהלה ושמחה (שם שם טו), וכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (שם שם טז), וזה היה בימי אחשורוש הפרסי, בן כורש הפרסי, שמלך אחרי דריוש המדי, הוא דריוש שאבד מלכות כשדים, כענין שנתנבא (צ"ל ישעיה) ירמיהו הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו (ישעיה יג יז), והוא נולד בשעה שהגלה יכניה, שנאמר ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין (דניאל ו א), טול שתין ותרתין ובע לכיבוש יהויקים שהיא שמינית לנבוכדנצר, הרי שבעים, מלמד שאז נולד שטנה של מלכות כשדים, דכתיב ועבדו אותו [כל הגוים] ואת בנו ואת בן בנו (ירמיה כז ז), וצריכין אנו לידע מדברי הנביאים, איך בא הדבר הזה לעמוד צורר על ישראל בימי אחשורוש בתוך גלותם, ובאיזה זמן מן הגלות היה, כדי לעמוד על העיקר, וללמוד דבר מתוך דבר, נתחיל בדברי תורת משה איש האלהים, שנאמר ויאמר ' אל משה כתוב זאת זכרון בספר וגו' (שמות יז יד), ואמר ר' אליעזר המודעי כתוב זאת, מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זו מלחמות עמלק ובפרשת זכור שבמשנה תורה, (דברים כה יז), ששניהם כתבם משה רבינו. זכרון מה שכתוב בנביאים, ענין פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (ש"א טו ב), פקידה וזכירה אחת היא, שנאמר כי פקד ה' את חנה (ש"א ב כא), וכתיב ויזכרה ה' (שם א יט). בספר מה שכתוב במגילת אסתר, שנאמר ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל (אסתר ט כט), וכתיב ונכתב בספר (שם שם לב), למדנו שהקב"ה מגיד מראשית אחרית, והוא קורא הדורות מראש בחכמתו, ועל שהשתחוו ישראל לצלם שהקים נבוכדנצר בבקעת דורא, שגלוי וידוע היה לפני כבודו שהם לא עשו אלא לפנים, לפיכך הפחידם השם על ידי המן לפנים, וחזר ונפרע ממנו, והחזיר את עצתו למוטב, ורבים מעמי הארץ מתיהדים ועל דברת דעת באי זה זמן היה המעשה הזה, דע כי רבותינו ז"ל אמרו ודברו על הפסוקים המתחלפין זה מזה כענין שנאמר כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיה כט י), ופסוק זה בספר ירמיהו אחר ענין בראשית ממלכת צדקיהו (שם כח א), ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלים (שם כט א), כי כה אמר ה' [כי] לפי מלאת לבבל וגו' (שם שם י), ובספר דניאל כתיב בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים (דניאל ט א), זה דריוש שנאמר בו ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין (שם ו א), שמשמת בלשצר נפסקה מלכות משפחת נבוכדנצר, כענין שנאמר ע"י ירמיה ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי וגו' ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו וגו' (ירמיה כז ו ז), ולמעלה מזה כתוב והיתה כל הארץ הזאת לחרבה (ולשממה) [לשמה] ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה (שם כה יא), ושבעים שנים הללו נחשבים משמלך נבוכדנצר על שנהרג בלשצר. ותניא בסדר עולם שנה ראשונה כבש את נינוה, שנייה כבש את יהויקים, ויהויקים מלך י"א שנה, [שנאמר] בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים (מ"ב כג לו), ובשנה הרביעית מלכו עלה נבוכדנצר וכבשו לעבד, וכתיב ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרוד בו (שם כד א), ובסוף ז' שנים לכיבוש יהויקים עלה והגלה את יהויכין שהוא שנת ח' למלכות נבוכדנצר, שהרי במלכים כתיב ויקח אותו מלך בבל בשנת שמונה למלכו (שם שם ב), ובסוף ספר ירמיהו כתוב זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע (ירמיה נב כח), הא באי זה צד, ז' לכיבוש יהויקים שהוא ח' למלכות נבוכדנצר, ובין גלות יכניה לגלות צדקיהו י"א שנה, שהם י"ט למלכות נבוכדנצר, וי"ח לכיבוש יהויקים, וכן הוא אומר בס' ירמיה, היא השנה שמונה עשרה שנה לנבוכדנצר (שם לב א), ובמלכים כתיב היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר (מ"ב כה ח) לכך אמרו רז"ל במס' מגילה, גלו בשבה גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה, גלו בתשע עשרה, גלו בז' לכיבוש יהויקים גלות יהויכין. שהיא שנת שמונה למלכות נבוכדנצר, וצדקיהו גלה בי"ח לכיבוש יהויקים, שהיא שנת תשע עשרה לנבוכדנצר, מצינו משמלך נבוכדנצר עד שגלה יהויכין שמונה שנה, ואחר שגלה יהויכין בסוף ל"ז מת נבוכדנצר, וצדקיהו גלה בי"ח לכיבוש יהויקים, שהיא שנת תשע עשרה לנבוכדנצר, מצינו משמלך נבוכדנצר עד שגלה יהויכין שמונה שנה, ואחר שגלה יהויכין בסוף ל"ז מת נבוכדנצר, ונשא אויל מרודך את ראש יהויכין מבית הכלא, שכן משפט המלכים אחר שמתים ויעמוד בנו תחתיו מתיר כל האסורים, כ"ש בנבוכדנצר שכתוב בו אסיריו לא פתח ביתה (ישעיה יד יז), הרי לך ח' עד יהויכין, ול"ז עד שיצא יהויכין מבית הכלא, הכל מ"ה למלכות נבוכדנצר, ובלשצר מלך ב' שנים, נשארו מאויל מרודך כ"ג שנה שמלך הכל ע' שנה, שהרי לנבוכדנצר פסוק מלא, וכן לבלשצר פסוק מלא ג"כ, כאמור ועבדו אותו [כל הגוים] [ואת בנו ואת בן בנו (ירמיה כז ז), ידענו שנשארו לאויל מרודך כ"ג, ובלשצר בן בנו מלך ב' שנים הכל ע', וכיון שנהרג בלשצר, ומלך דריוש בן אחשורוש המדי, התחיל דניאל לתמוה על העברת הזמן של ע' שנה, אלא כיון שהבין שלא היה זמן בנין ירושלים אלא עד מלאת לחרבן ירושלים ע' שנה, לכך נאמר אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה (דניאל ט ב), ויש בין מלכות נבוכדנצר לזמן גלות צדקיהו י"ט שנה, ח' עד גלות יכניה, וי"א עד גלות צדקיהו הכל י"ט שנים שקדמה מלכות נבוכדנצר, שהוא זמן כיבוש יהויקים לגלות צדקיהו שהוא חרבות ירושלים, שנאמר וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל [בתי ירושלים ואת כל] הבית הגדול שרף באש (ירמיה נב יג), וזה שאחשורוש היה אביו של דריוש המדי, לא היה אותו אחשורוש שנשא אסתר, כי זה פרסיי וזה מדיי, שנאמר ודיורש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין (דניאל ו א):

בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל (על) ירושלם ויצר עליה (דניאל א א), אפשר לומר כן, והלא הוא מלך בשנת ארבע ליהויקים, ומה תלמוד לומר בשנת שלוש ליהויקים, אלא שנת שלוש למרדו, במקרא אחד הוא אומר בשנת שבע (ירמיה נב כח), ובמקרא אחר הוא אומר בשנת שמנה (מלכים ב כד יב), מה תלמוד לומר שנת שבע ומה תלמוד לומר שנת שמנה, שנת שמנה משמלך, ושנת שבע לכיבוש יהויקים, ויתן (ה') [אדני] בידו וגו' (דניאל א ב), ובמקום אחר הוא אומר קבורת חמור וגו' (ירמיה כב יט), ובמקום אחר הוא אומר ויאסרהו בנחשתים וגו' (דברי הימים ב לו ו), אלא מלמד שכיון שאסרו מיד מת באיסוריו והוציאו וגררו, לקיים מה שנאמר סחוב והשלך וגו' (ירמיה כב יט), והגלה את [כל] ירושלם ואת [כל] השרים וגו' עשרת אלפים גולה (מלכים ב כד יד), יהודים (נפש) שלשת אלפים וגו' (ירמיה נב כח), ומבנימין ושאר שבטים שבעת אלפים, הכל גבורים עשי מלחמה (מלכים ב כד טז), וכי מה גבורה בבני אדם המהלכין בגולה, ומה מלחמה עושין בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונים בשלשלאות, אלא הכל גבורי תורה, שנאמר ברכו ה' מלאכיו גברי כח וגו' (תהלים קג כ), עשי מלחמה שהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, שנאמר על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב וגו' (במדבר כא יד), ומתוכן החרש והמסגר אלף (מלכים ב כד טז), חרש, שאחד מדבר והכל שותקין, מסגר, שהכל יושבין לפניו ולמדין ממנו, כענין שנאמר ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח (ישעיה כב כב), אילי הארץ (מלכים ב כד טו), אלו חורי יהודה ובנימין, ועליהן הכתוב אומר, כה אמר ה' [אלהי ישראל] כתאנים הטבות האלה כן וגו' (ירמיה כד ה), בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם (דברי הימים ב לו ט), ובמקום אחר הוא אומר בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם (מלכים ב כד ח), מה תלמוד לומר שמונה ומה תלמוד לומר שמנה עשרה, בן שמונה [עשרה] כשמלך, ומשמלך [נבוכדנצר] שמנה (עשרה) לכשנחתם גזר דינו לגלות, ועליו אמר נבוכדנצר מכלבא בישא גורא טבא לא נפיק, בחצי היובל גלה יהויכין, בשנה הרביעית בשבוע, וכן הוא אומר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' (דברי הימים ב לו י), ואלו הן כלי חמד רב בית ה' זה הארון, וימלך מלך בבל את מתניה דדו [תחתיו] ויסב את שמו צדקיהו, בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו וגו' (מלכים ב כד), ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא וגו', כה אמר ה' צבאות [אלהי ישראל] לאמר שברתי את על מלך בבל, בעוד שנתים ימים אני משיב וגו' (ירמיהו כ״ח:ב׳-ג׳), מי הטעה את חנניה, נבואה שנתנבא ירמיה הנביא על עילם לעיניו, שאמר כה אמר ה' [צבאות] הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם (שם מט לה), וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי (שם כח יז), ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם וגו', כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לכל הגולה וגו', בנו בתים ושבו וגו', קחו נשים והולידו בנים ובנות וגו', ודרשו את שלום העיר וגו' (שם כט), ואומר לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם וגו' (שם כט י), בשנה הרביעית לצדקיהו ירד להקביל פני נבוכדנצר מלך בבל בבבל ושריה עמו, וחזר ובא לו למלכותו לירושלם:

ד"א ואבדתם מהרה - גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בשבט בנימן, גולה אחר גולה. גלו בשנת ז' לנבוכדנצר, בשנת י"ח, בשנת ך'. ר' יהושע בן קרחה אומר: משל ללסטים שנכנסו בשדה בעל הבית, וקצר קופתו של בעל הבית, ולא הקפיד בעל הבית. קצר בשבילם, ולא הקפיד בעל הבית; עד שגדש קמתו ויצא. וכן אתה אומר (ישעיה ח) כי לא מועף לאשר מוצק לה, כעת הראשון היקל ארצה זבולן וארצה נפתלי, והאחרון הכביד.