מדרש על ירמיהו 52:34
עין יעקב
צא "וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: כֹּה דִּבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי". (שם) אָמַר לֵיהּ: זִיל אֵימָא לֵיהּ: תַּרְתֵּי לָא תַּעָבִיד בְּהַהוּא גַּבְרָא, אִי קָטַלְתְּ לֵיהּ, קַבּוּל לְטוּתֵיהּ דְּלַטְיֵיהּ אָבוּךְ. וְאִי לָא, שַׁבְקֵיהּ דְּלֵיקוּם בִּלְטוּתֵיהּ דְּלַטְיֵיהּ אָבוּךְ. (שם) "וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל קְלָלוֹת שֶׁקִּלֵּל דָּוִד אֶת יוֹאָב, נִתְקַיְּמוּ בְּזַרְעוֹ שֶׁל דָּוִד; (שמואל ב ג׳:כ״ט) "וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם". 'זָב', מֵרְחַבְעָם, דִּכְתִיב: (מלכים א י״ב:י״ח) "וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלָיִם", וּכְתִיב: (ויקרא ט״ו:ט׳) "וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא". 'מְצֹרָע', מֵעֻזִּיָּהוּ, דִּכְתִיב: (ד"ה ב כו) "וּכְחֶזְקָתוֹ, גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת", וּכְתִיב: (שם) "וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ". "מַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ", מֵאָסָא, דִּכְתִיב: (מלכים א ט״ו:כ״ג) "רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו", וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שֶׁאֲחָזוֹ פּוֹדַגְרָא. אָמַר לֵיהּ מַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב נַחְמָן: הֵיכִי דָּמִי? אָמַר לֵיהּ: כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי. מְנָא יָדַע? אִי בָּעִית אֵימָא: מֵיחַשׁ הֲוָה חַיִישׁ בֵּיהּ, וְאִי בָּעִית אֵימָא: מֵרַבֵּיהּ הֲוָה גָּמִיר לָהּ, וְאִי בָּעִית אֵימָא: (תהילים כ״ה:י״ד) "סוֹד ה' לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם". "נֹפֵל בַּחֶרֶב", מִיֹּאשִׁיָּהוּ, דִּכְתִיב: (ד"ה ב לה) "וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ", וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שֶׁעָשׂוּ כָּל גּוּפוֹ כִּכְבָרָה. "וַחֲסַר לָחֶם", מִיכָנְיָה, דִּכְתִיב: (מלכים ב כ״ה:ל׳ וירמיהו נ״ב:ל״ד) "וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לוֹ". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: תְּהֵא לוּטָא, וְלָא תְּהֵא (מלטטא) [לַיְטָא]. אַתְיוּהָ לְיוֹאָב, דַּיְנֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לְאַבְנֵר? אָמַר לֵיהּ: גּוֹאֵל הַדָּם דַּעֲשָׂהאֵל הֲוָאִי. עֲשָׂהאֵל, רוֹדֵף הֲוָה! אָמַר לֵיהּ: הָיָה לוֹ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו. אָמַר לֵיהּ: לָא הֲוָה יָכוֹל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא בְּדֹפֶן חֲמִשִּׁית כַּוֵּן לֵיהּ, דִּכְתִיב: (שמואל ב ב׳:כ״ג) "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּדֹפֶן חֲמִשִּׁית, בְּמָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִים בּוֹ ', בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו לָא יָכִיל לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: נֵיזִיל לְאַבְנֵר, מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲמָשָׂא? אָמַר לֵיהּ: עֲמָשָׂא, מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה, דִּכְתִיב: (שמואל ב כ׳:ד׳) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא: הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ'. וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה, וַיוֹחֶר" וְגוֹ'. אָמְרוּ לֵיהּ: עֲמָשָׂא, אַכִּין וְרַקִּין דָּרַשׁ. אַשְׁכְּחִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל דִּפְתִיחַ לְהוּ בְּמַסֶּכְתָּא. אָמַר, כְּתִיב: (יהושע א׳:י״ח) "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ, וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ, יוּמָת", יָכוֹל, אֲפִלּוּ לְדִבְרֵי תּוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "רַק חֲזַק וֶאֱמָץ", אֶלָּא הַהוּא גַּבְרָא, מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה, דִּכְתִיב: (מלכים א ב׳:כ״ח) "וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה". מַאי "לֹא נָטָה"? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁבִּקֵּשׁ לִנְטוֹת וְלֹא נָטָה, וּמַאי טַעְמָא לֹא נָטָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲדַיִן לַחְלוּחִיתשֶׁל דָּוִד קַיֶּמֶת. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: עֲדַיִן אִצְטַגְנִינֵי שֶׁל דָּוִד קַיָּמִין, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד, כֻּלָּן בְּנֵי יְפַת תֹּאַר הָיוּ, וּמְגַדְּלֵי בְּלוֹרִיתהָיוּ, וּמְהַלְּכִין בְּרָאשֵׁי הַגְּיָסוֹתהָיוּ, וְהֵן הֵן בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִיןשֶׁל דָּוִד.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(מ״א ב) וישב בניהו את המלך דבר לאמר בה דבר יואב וכה ענני א״ל זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בההוא גברא אי קטלת ליה קבול לטותיה דלתטייה אבוך ואי לא שבקיה דליקום בלטותיה דלטייה אבוך (שם) ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד (ש״ב ג כג) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב (מ״א יב יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב (ויקרא טו ז) כל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא מצורע מעזיהו דכתיב (ד״ה ב כו ט) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב (שם) והצרעת זרחה במצחו. מחזיק בפלך מאסא דכתיב (מ״א טו כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א״ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א״ל כמחט בבשר החי מנא ידע אבע״א מיחש הוה חייש ביה ואבע״א מרביה הוה גמיר לה ואבע״א (תהלים כה יד) סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם. נופל בחרב מיאשיהו דכתיב (ד״ה ב לה כג) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה א״ר שעשו כל גופו ככברה. וחסר לחם מיכניה דכתיב (מ״ב כה ל וירמיהו נ״ב:ל״ד) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו א״ר יהודה א״ר היינו דאמרי אינשי (דף מט) תהא ליטא ולא תהא מלטטא אתיוה ליואב לדייניה א״ל מ״ט קטלתיה לאבנר א״ל גואל הדם דעשהאל הואי עשהאל רודף הוה א״ל היה לו להצילו באחד מאבריו א״ל לא הוה יכיל ליה א״ל השתא בדופן חמישית כיון ליה דכתיב (ש״ב ב לה) ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא״ר יוחנן בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלוים בו באחד מאבריו לא יכיל ליה אמרו ליה ניזיל אבנר מ״ט קטלתיה לעמשא א״ל מורד במלכות הוה דכתיב (ש״ב כ ה) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו׳ וילך עמשא להזעיק את איש יהודה ויוחר וגו׳ אמרו ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו לישראל דפתיח להו במסכת אמר כתיב (יהושע א׳:י״ח) כל אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לד״ת ת״ל (שם) רק חזק ואמץ אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב (מ״א ב כח) והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה מאי לא נטה א״ר יהודה שבקש לנטות ולא נטה ומ״ט לא נטה א״ר אלעזר עדיין לחלוחית של דוד קיימת ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר עדיין אצטגניני של דוד קיימין דאמר ר׳ יהודה אמר רב ת׳ ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות והן הן בעלי אגרופין של דוד:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תנחומא בובר
ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה (במדבר לה יא). ולא בזדון, אם ילך אדם ויהרוג בזדון, ויאמר בשגגה הרגתי, ויהא בורח לערי מקלט, אמר הקב"ה אפי' נכנס ובורח למזבחי הרגו אותו, שנאמר וכי יזיד איש וגו' מעם מזבחי תקחנו וגו' (שמות כא יד), ומי היה זה שברח למזבח ונהרג, זה יואב, שנאמר והשמועה באה(אל) [עד] יואב וגו' ויחזק בקרנות המזבח (מ"א ב כח), את מוצא שהיה יואב חכם גדול, וראש סנהדרין, שנאמר יושב בשבת תחכמוני (ש"ב כג ח), ולא היה יודע שכתיב בתורה מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד), [שהלך והחזיק בקרנות המזבח], אלא אמר [יואב] הרוגי ב"ד אינן נקברים בקברות אבותיהם, אלא הם לעצמם, מוטב למות כאן, שאקבר עם אבותיי, וישב בניהו (אל) [את] המלך דבר לאמר, כה דבר יואב וכה ענני, ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו (מ"א ב ל לא), למה נהרג שכן צוהו דוד אביו, וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה וגו' (מ"ב ב ה), מה עשה לו, אתה מוצא בשעה שכתב דוד ליואב הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה (ש"ב יא טו), עשה כן ונהרג, נתקבצו כל שרי החיל על יואב, שנאמר בו, אוריה החתי כל שלשים (וששה) [ושבעה] (שם כג לט), הראה להם הכתב, לכך נאמר [אתה ידעת את] אשר עשה לי [יואב בן צרויה] ואשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר [וגו'] (מ"א ב ה), היו סבורין שדוד צוהו להורגו, שהיה אבנר בן דודו של שאול, ולכך עמד דוד וקילל את יואב, ואמר ואל יכרת מבית יואב וגו' (ש"ב ג כט), ונתפייסו כל ישראל, וידעו שלא היה מן דוד, וצוה לשלמה בנו שיהרוג אותו, שהיה יואב בן אחות של דוד, ורצה לקרבו לעולם הבא, כיון שביקש שלמה להורגו, אמר יואב לבניהו, לך אמור לשלמה אל תדינני בשני דינין, אם תהרגני טול מעלהי את הקללות שקללני דוד אביך, ואם לאו הניחני בקללותיו, מיד ויאמר לו [המלך] עשה כאשר דבר [ופגע בו וקברתו] (מ"א ב לא), אמר ר' יהודה כל קללות שקילל דוד את יואב כולם נתקיימו בזרעו של דוד, [ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (ש"ב ג כט), זב מרחבעם בן שלמה, והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה (מ"א יב יח), וכתיב בזב וכל המרכב אר ירכב עליו הזב (ויקרא טו ט), מצורע מעוזיהו, שנאמר ויהי מצורע עד יום מותו (מ"ב טו ה), מחזיק בפלך מאסא, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו (מ"א טו כג), שאחזתו פדגרא, נופל בחרב מיאשיהו, דכתיב ויורו (המורים) [היורים] למלך יאשיהו (דה"ב לה כג), ואמר רב יהודה אמר רב נעצו בו שלש מאות (לולכיאות) [לונכיאות] של בזל, עד שנקבוהו ככברה, חסר לחם מיהויכין, שנאמר וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת המלך (מ"ב כה כט), משלחנו של אויל מרודך, ואת מוצא כל זמן שהיה יהוידע קיים, היה יואש עשה רצון בוראו, שנאמר ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג), ואחרי מות (יהידע) [יהוידע] באו (אליו) שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם (דה"ב כד יז), שקיבל על עצמו לעשותו אלוה, לפיכך ואת יואש עשו שפטים (שם שם כד), ומפני מה נענש אבנר, מפני שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקומו (ש"ב ב יד), ויש אומרים מפני שהקדים שמו לשמו של דוד, שנאמר וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ (שם ג יב), וחכמים אומרים על שלא [המתין] לשאול להתפייס עם דוד, והיה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy