מדרש על ירמיהו 52:6

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואין אני דורש כמותו צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר (ירמיה נב ו) בחודש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר וכתיב (שם) ותבקע העיר ותניא בראשונה בט׳ לחודש ובשניה בי״ז לחודש ואמאי קרו ליה רביעי רביעי לחדשים. צום החמישי זה בט׳ באב שבו נשרף בית אלהינו ואמאי קרו ליה חמישי חמישי לחדשים. צום השביעי זה ג׳ בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו. ואמאי קרו ליה שביעי שביעי לחדשים. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר (יחזקאל כד א) ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים. ואמאי קרו ליה עשירי עשירי לחדשים והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון ולמה נכתב כאן כדי להסדיר חדשים כתיקונן ואני איני אומר כן אלא צום העשירי זה ה׳ בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר (שם לג כא) ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שרפה ונראין דברי מדבריו שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא אומר על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון ועוד שאני מונה לסדר פרעניות ולסדר חדשים בלבד אלא שהוא מונה לסדר חדשים ואני מונה לסדר פורעניות:

יז תַּנְיָא, (רבי שמעון בן יוחאי אומר:) [אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:] אַרְבָּעָה דְּבָרִים הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ, וְאֵין אֲנִי דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ; (וזה אחד מהן:) "צוֹם הָרְבִיעִי" זֶה (שבעה עשר) [תִּשְׁעָה] בְּתַמּוּז, שֶׁבּוֹ הָבְקְעָה הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו נ״ב:ו׳) "בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר". וּכְתִיב: (שם) "וַתִּבָּקַע הָעִיר (ותניא: בראשונה, בתשעה לחדש, ובשניה בשבעה עשר לחדש) אַמַּאי קָרוּ לֵיהּ: "רְבִיעִי"? רְבִיעִי לָחֳדָשִׁים. "צוֹם הַחֲמִישִׁי" זֶה תִּשְׁעָה־בְּאָב, שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ. אַמַּאי קָרוּ לֵיהּ: "חֲמִישִׁי"? חֲמִישִׁי לָחֳדָשִׁים. "צוֹם הַשְּׁבִיעִי" זֶה שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי, שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם, וּמִי הֲרָגוֹ? יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה הֲרָגוֹ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁשְּׁקוּלָה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. אַמַּאי קָרוּ לֵיהּ "שְׁבִיעִי"? שְׁבִיעִי לָחֳדָשִׁים. "צוֹם הָעֲשִׂירִי" זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״ד:א׳-ב׳) "וַיְהִי דְּבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר". וּכְתִיב: (יחזקאל כ״ד:א׳-ב׳) "בֶּן אָדָם, כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם, אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַיִם". וְאַמַּאי קָרִי לֵיהּ "עֲשִׂירִי"? עֲשִׂירִי לָחֳדָשִׁים, וַהֲלֹא הָיָה רָאוּי זֶה לִכָּתֵב רִאשׁוֹן, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? כְּדֵי לְהַסְדִּיר חֳדָשִׁים כְּתִקְנָן. וַאֲנִי אֵינִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא, "צוֹם הָעֲשִׂירִי" זֶה חֲמִשָּׁה בְּטֵבֵת, שֶׁבּוֹ בָּאת שְׁמוּעָה לַגּוֹלָה שֶׁהֻכְּתָה הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לג) "וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׁרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, לְגָלוּתֵנוּ, בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַיִם לֵאמֹר: הֻכְּתָה הָעִיר". וְעָשׂוּ 'יוֹם־שְׁמוּעָה' כְּ'יוֹם־שְׂרֵפָה'. וְנִרְאִין דְּבָרַי מִדְּבָרָיו, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר עַל אַחֲרוֹן רִאשׁוֹן וְעַל רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן. (ועוד, שאני מונה לסדר פורעניות ולסדר חדשים, והוא אינו מונה אלא לסדר חדשים בלבד) [אֶלָּא, שֶׁהוּא מוֹנֶה לְסֵדֶר חֳדָשִׁים, וַאֲנִי מוֹנֶה לְסֵדֶר פֻּרְעָנֻיּוֹת].

כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים, כְּתִיב (ירמיה נב, ו): בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וגו', לְעַם הָאָרֶץ לֹא הָיָה לֶחֶם לִבְנֵי יְהוּדָה הָיָה לֶחֶם, אֵלּוּ בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן, אֲבָל בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי, כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם וגו', בַּתְּחִלָּה הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל זָהָב וְנוֹתְנִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל חִטִּין. חוֹזְרִין וּמְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל זָהָב וְנוֹתְנִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל שְׂעוֹרִים. חוֹזְרִין וּמְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל זָהָב, וְנוֹתְנִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן. מָה הָיוּ עוֹשִׂין הָיוּ שׁוֹלְקִין אוֹתוֹ וְשׁוֹתִין מֵימָיו. חוֹזְרִין וּמְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל זָהָב וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם כְּלוּם. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן סִיגְנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר אִם מִי שֶׁיִּתֵּן וְלֹא לָקַח הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים טו, י): נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, מִי שֶׁלּוֹקֵחַ וְאֵינוֹ נוֹתֵן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְהָשִׁיב נָפֶשׁ, עַד כַּמָּה מִתְיַשֶּׁבֶת נָפֶשׁ, רַבִּי אוֹמֵר כְּכוֹתֶבֶת, רַבִּי חֲנַנְיָה אָמַר כִּגְרוֹגֶרֶת. רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס עוֹבָדָא הֲוָה בְּתַרְתֵּין נָשִׁין זַנְיָין בְּאַשְׁקְלוֹן, דְּהַוְיָין מִתְכַּתְּשָׁן דָּא עִם דָּא, אֲמָרָה חָדָא לַחֲבֶרְתָּהּ כַּד הַוְיָין מִתְכַּתְּשָׁן דָּא עִם דָּא, לֵית אַתְּ אָזְלָא מֵהָכָא דְּחַזְיָין אַפֵּיךְ כִּיהוּדִיָּאתָא. לְבָתַר יוֹמִין אִתְרַצֵּית דָּא לְדָא, אֲמָרָה לָהּ עַל כּוֹלָא שָׁרֵי וְשָׁבֵיק לִיךְ, אֶלָּא עַל דַּאֲמַרְתְּ לִי חַזְיָין אַפֵּיךְ כִּיהוּדִיָּאתָא, לָא שָׁרֵי וְלָא שָׁבֵיק לִיךְ, לְכָךְ נֶאֱמַר: רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה.