מדרש על ירמיהו 6:11

שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת וגו', כְּתִיב (ירמיה ו, יא): וְאֵת חֲמַת ה' מָלֵאתִי נִלְאֵיתִי הָכִיל שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ וְעַל סוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו כִּי גַם אִישׁ עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים. לְפִיכָךְ שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת.

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר (ירמיה יז כז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו׳. והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תבכה. מאי ולא תבכה. אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בו את השבת שנא׳ (יחזקאל כב כו) ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם. א״ר אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו ק״ש שחרית וערבית שנאמר (ישעיה ה יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו׳ וכתיב והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה׳ לא יביטו וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת. א״ר המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר (ירמיה ו יא) שפוך על עולל בחוץ. מה טעם שפוך משום דעולל בחוץ:

צ אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין הַדְּלֵקָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו י״ז:כ״ז) "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וְגוֹ', וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא תִכְבֶּה". מַאי "וְלֹא תִכְבֶּה"? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ. אָמַר אַבַּיֵּי: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ בָּהּ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״ב:כ״ו) "וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם". אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּטְּלוּ קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ה׳:י״א) "הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוֹ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל, תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם, וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ". וּכְתִיב: (שם) "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָּעַת". אָמַר רַב (כהנא) [הַמְנוּנָא]: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּטְּלוּ בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ו׳:י״א) "שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ". מַה טַּעַם, "שְׁפֹךְ"? מִשּׁוּם דְּ"עוֹלָל בַּחוּץ".