מדרש על ירמיהו 9:20
מכילתא דרבי ישמעאל
אשירה לה', נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' [נאה התפארת והנצח וההוד לה'] וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דה"א כט): אשירה לה' כי גאה גאה, משל למה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני שהוא חכם והוא טפש שהוא רחמני והוא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו. אשירה לה' שהוא גבור שנ' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י) ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהלים כד) ואומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיה י). אשירה לה' שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י) ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) ואומ' אשר לו הים והוא עשהו (שם צה) ואומ' לי הכסף ולי הזהב וגו' (חגי ב) ואומר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד): אשירה לה' שהוא חכם שנ' [ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) ואומר עמו חכמה וגבורה (איוב י״ב:י״ג) ואומר] כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב) ואו' יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב) ואו' מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י). אשירה לה' שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד) [ואומר חנון ורחום ה' (תהילים קמ״ה:ח׳)] ואומר כי אל רחום ה' וגו' (דברים ד) ואומר זכור רחמיך ה' וגו' (תהלים כה) ואומר טוב ה' לכל וגו' (שם קמ) ואומר לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט). אשירה לה' שהוא דיין שנ' כי המשפט לאלהים הוא ואומר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב) ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד). אשירה לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן וגו' (שם ז) ואומר אל אמונה ואין עול וגו' הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו שנ' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט) מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו וכן הוא אומר ואתא מרבבות קדש (דברים לג) אות הוא בתוך רבבות קדש שלו וכן דוד אומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פו) וכה"א דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז, ואומר עיניו כיונים על אפיקי מים ואומר לחייו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה). ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) מפי עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנ' או כנפל טמון לא אהיה וגו' (איוב ג׳:ט״ז) ויונקים אלו שיונקים משדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב). רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט) ואומר עוללים שאלו לחם (איכה ד) יונקים אלו שעל שדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב) אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
איכה רבה
כַּד דְּמַךְ רַבִּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא סְלִיק רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ לִגְמִילוּת חִסְדָּא וּסְלִיק עִמְהוֹן רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא, וַהֲוָה תַּמָּן חַד סַב בָּעֵי לְמֵיעַל וּמִיפְתַּח עֲלוֹי וְלָא שַׁבְקוּנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא קֳדָם אִילֵין אַרְיְוָתָא דְאוֹרָיְיתָא אַתְּ פְּתַח פּוּמָךְ, אֲמַר לְהוֹ רַבִּי יוֹחָנָן שַׁבְקוּנֵיהּ דְּהוּא גְּבַר סָב, יֵיעוּל וְיִשְׁתַּבַּח בְּאַתְרֵיהּ. עָאל וּפְתַח וַאֲמַר מָצִינוּ שֶׁסִּלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִמֵּאָה תּוֹכָחוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם שֶׁבְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה, וּמֵחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. בַּתּוֹכָחוֹת כְּתִיב (דברים כח, נט): וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ. וּבְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּתִיב: וַתֵּרֶד פְּלָאִים. אֲבָל בְּסִילוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּתִיב (ישעיה כט, יד): לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא. וְכָל כָּךְ לָמָּה (ישעיה כט, יד): וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא יֶהֱוֵי דֵין גַּבְרָא בְּרִיךְ פּוּמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אִלּוּ לָא שְׁבַקְתּוּנֵיהּ מְנָן הֲוֵינָן שָׁמְעִין דָּא מַרְגָּלִיתָא. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב. (תהלים קיט, פה): כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר תַּרְתֵּי כְּתִיב (דברים כב, ו): לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְכָאן (הושע י, יד): אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה, הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֲמַר אֲחוֹרֵי, כְּתִיב (ירמיה ט, כ): לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, וְלֹא מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת. בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת, וְלֹא מִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וְכָאן אַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וגו', הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר תַּרְתֵּי כְּתִיב (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, וְכָאן נֶהֶרְגוּ בֵּן וְאֵם בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י, יד): אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה. הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר אֲחוֹרֵי, כְּתִיב (ויקרא יז, יג): אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר, וְכָאן (תהלים עט, ג): שָׁפְכוּ דָּמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר, הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לַחֲמוֹרִים נָתַתָּ קְבוּרָה, וּלְבָנֶיךָ לֹא נָתַתָּ קְבוּרָה. לַחֲמוֹרִים נָתַתָּ קְבוּרָה, אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם. וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְפִי שֶׁהָיָה הַיָּם זוֹרְקָן לַיַּבָּשָׁה, וְיַבָּשָׁה זוֹרְקָן לַיָּם, יָם אוֹמֵר לַיַּבָּשָׁה קַבְּלִי אֻכְלוּסַיִךְ, וְיַבָּשָׁה אוֹמֶרֶת לַיָּם קַבְּלִי אֻכְלוּסַיִךְ, אָמְרָה יַבָּשָׁה וּמָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹא קִבַּלְתִּי אֶלָּא דָּמוֹ שֶׁל הֶבֶל נֶאֱמַר בִּי (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, הֵיאַךְ אֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל דַּם כָּל הֶהָמוֹן הַזֶּה, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִידָהּ בַּדִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טו, יב): נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ, וְאֵין יָמִין אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב, ח): נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ. וּלְעַמְּךָ לֹא נָתַתָּ קְבוּרָה, הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף ס) א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן אין פורעניות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר (שמות כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים אימתי אש יוצאה בזמן שהקוצים מצויין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנא׳ ונאכל גדיש ויאכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שנאכל כבר. תני רב יוסף מאי דכתיב (שם יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר (יחזקאל כא ח) והכרתי ממך צדיק ורשע בבי רב יוסף כולי האי נמי לאין דומין א״ל אביי טיבותא הוא לגבייהו דכתיב (ישעיה נז א) כי מפני הרעה נאסף הצדיק. א״ר יהודה אמר רב (ע״ב) לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר (שמות יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ת״ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר (ישעיה כו כ) לך עמי בחדריך וסגור דלתיך בעדו ואומר (דברים לב כה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה מאי ואומר וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא ת״ש לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך וכי תימא הני מילי היכא דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא דעלמא טפי מעלי ת״ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה אף על גב דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב. רבא בעידן ריתחא הוה סבר כוי דכתיב (ירמיה ט כ) כי עלה מות בחלונינו. ת״ר רעב בעיר פזר רגליך שנאמר (בראשית יב יט) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם ואומר (מ״ב ז ד) אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם מאי ואומר וכי תימא הני מילי היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא ת״ש (שם) לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה. ת״ר דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא. שלום בעיר אל יהלך אדם בצדי דרכים דכיון דלית ליה רשותא מחבא חבוי ומסגי.
Ask RabbiBookmarkShareCopy