מדרש על ירמיהו 9:25

ואת שני בניה וגו' נכריה, ר' יהושע אומר, ארץ נכריה היתה לו ודאי. ר' אלעזר המודעי אומר, בארץ נכריה [נכר יה]. אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו, תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו, קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה, אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו השבע לי, וישבע לו, שנ' (שם ב) ויואל משה. אין אלה אלא לשון שבועה שנ' (שמו"א יד) ויואל שאול את העם לאמר, וכתיב (מל"ב ה כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים. לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף וגו'. ר' אלעזר בן עזריה אומר, מאוסה ערלה שנתגנו בה רשעים, שנ' (ירמיה ט) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב. ר' ישמעאל אומר, גדולה מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה. ר' יוסי הגלילי אומר, גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה שחייבין עליה כרת. ר' יהושע בן קרחא אומר, גדולה מילה שלא נתלה למשה עליה מלא שעה. ר' נחמיה אומר, גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר, גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו, כשאמר לו המקום לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, ועל שנתעצל במילה שעה אחת, בקש המלאך להרגו, שנ' ויהי בדרך במלון. ר' יוסי אומר, חס ושלום לאותו צדיק שנתעצל במילה שעה אחת, אלא אמר, ימול ויצא הרי סכנת נפשות, ישהה וימול, המקום אמר לו לך והוציא את עמי ישראל ממצרים; אלא על שנתרשל בלינה קודם המילה, לכך בקש המקום להרגו, שנ' ויהי בדרך במלון וגו'. ר' שמעון בן גמליאל אומר, לא בקש המלאך להרוג את משה אלא לתינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרת צא וראה מי קרוי חתן, תינוק או משה, הוי אומר תינוק.

מ״ה) חמש ערלות הן בעולם, ארבע באדם ואחד באילן. ארבע באדם מנין? ערלת אזן, ערלת שפתים, ערלת לב, ערלת בשר. ערלת אזן - שנאמר עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב (ירמיה ו' י'), ערלת שפתים - שנאמר ואני ערל שפתים (שמות ו׳:י״ב), ערלת הלב - שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י׳:ט״ז), ערלת בשר - שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו (בראשית י״ז:י״ד), כי כל הגוים ערלים (ירמיהו ט׳:כ״ה). ערלת האילן - שנאמר וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא י״ט:כ״ג).

י מִשְׁנָה. [קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לַעֲרֵלִים, מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָסוּר בְּמוּלֵי גּוֹיִם [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים] וְכוּ'. שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לִשְׁמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ט׳:כ״ה) "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (שמואל א י״ז:ל״ו) "וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה". וְאוֹמֵר: (שמואל ב א׳:כ׳) "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים"]. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי־לֵב". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. רַבִּי יוֹסִי (הגלילי) אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְּלָה לְמֹשֶׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ אֲפִלּוּ מְלֹא שָׁעָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי (מאיר) אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ז:א׳) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל״ג:כ״ה) ["כֹּה אָמַר ה'], אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". (רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא שֶׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ד:ח׳) "הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה").