מדרש על ירמיהו 9:4

רב הוה מיפטר מר׳ חייא. א״ל רחמנא ליצלך ממידי דקשי ממותא. ומי איכא מידי דקשי ממותא. נפק דק ואשכח (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה. רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי טלופחי. עבדה לו חמצי. חימצי עבדה ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה. א״ל איעליא אמך. א״ל אנא הוא דקא אפיכנא לה. א״ל היינו דקאמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך מיהו את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיה ט ד) למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. ר׳ חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי לה. א״ל רב והא קא מצערא ליה למר. א״ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו (ע״ב) מן החטא. מיקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה ומוצא אני מר ממות את האשה. א״ל כגון מאן. א״ל כגן אמך איני והא מתנה לה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך. א״ל כגון אמך מתקיף תקיפה ועבורי מיעברא במלה ה״ד אשה רעה. אמר אביי מקשטה ליה תכא ומקשטה ליה פומא. רבא אמר מקשטה ליה תכא ומהדרה ליה גבה:

כה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אֲבִינָא: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה ג) "הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם, הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם". וּכְתִיב: (שם) "אָמַרְתִּי: אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר". רַב הֲוָה מִפְטַר מֵרַבִּי חִיָּא, אָמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא לִיצְּלָךְ מִמִּידִי דְּקָשִׁי מִמּוֹתָא. וּמִי אִיכָּא מִידִי דְּקָשֵׁי מִמּוֹתָא? נָפַק דַּק וְאַשְׁכַּח, (קהלת ז) "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הַאִשָּׁה". רַב, הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ דְּבִיתְהוּ. כִּי אָמַר לָהּ: עָבִידִי לִי טְלוֹפְחֵי, עָבְדָה לֵיהּ חִימְצֵי. חִימְצֵי, עָבְדָה לֵיהּ טְלוֹפְחֵי. כִּי גָּדַל חִיָּא בְּרֵיהּ, אַפִּיךְ לָהּ. אָמַר לֵיהּ: אִיעַלְיָאלָךְ אִמָּךְ! אָמַר לֵיהּ: אֲנָא הוּא דְּקָא אַפִּיכְנָא לָהּ. אָמַר לֵיהּ: הַיְנוּ דְּקָאַמְרֵי אִינְשֵׁי: דְּנָפִיק מִינָּךְ, טַעְמָא מַלְּפָךְ. [מִיהוּ] אַתְּ לָא תַּעָבִיד הָכִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ט) "לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְאוּ". רַבִּי חִיָּא הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ דְּבִיתְהוּ. כִּי הֲוָה מַשְׁכַּח מִידִי, צַיִר לִיהּ בְּסוּדְרֵיהּ וּמַיְתִּי לָהּ. אָמַר לֵיהּ רַב: וְהָא קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ לְמַר? אָמַר לוֹ: דַּיֵּנוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת בָּנֵינוּ וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא. מַקְרִי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הַאִשָּׁה". אָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן מַאן? אָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן אִמָּךְ. אֵינִי! וְהָא מַתְנִי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: אֵין אָדָם מוֹצֵא קוֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ה) "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ", אָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן מַאן? כְּגוֹן אִמָּךְ! מִתְקִיף תְּקִיפָא, וַעֲבוּרִי מִיעַבְרָא בְּמִלָּהּ. הֵיכִי דָּמִי אִשָּׁה רָעָה? אָמַר אַבַּיֵּי: מְקַשְּׁטָא לֵיהּ תַּכָּאוּמְקַשְּׁטָא לֵיהּ פּוּמָּא. רָבָא אָמַר: מְקַשְּׁטָא לֵיהּ תַּכָּא וּמְהַדְּרָא לֵיהּ גַּבָּהּ:

[ד] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי יז:ב). עבד משכיל, זה ירמיה. ימשל בבן מביש, אילו ישר' שביישו את עצמן לע"ז. א"ר אבא בר כהנא כתיב ולא היית כזונה לקלס אתנן (יחזקאל טז:לא), ייתי ברא דמקלקלתה דתקנת עובדיה, ויוכח לברא דמתקנתה דקלקלת עובדיה. את מוצא כל מה שכת' בישר' לגניי כתוב ברחב לשבח. ברחב כת' ועתה השבעו נא לי בי"י כי עשיתי עמכם חסד (יהושע ב:יב), ובישר' כת' אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה:ב). ברחב כת' והחייתם את אבי ואת אמי (יהושע ב:יג), ובישר' כת' אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב:ז). ברחב כת' והיא העלתם הגגה (יהושע שם, ו'), ובישר' כת' ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א:ה). ברחב כת' ותטמנם בפשתי העץ (יהושע שם), ובישר' כת' אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב:כז). ברחב כת' ותאמר להם ההרה לכו (יהושע ב:טז), ובישר' כת' על ראשי ההרים יזבחו (הושע ד:יג). ברחב כת' ונתתם לי אות אמת (יהושע ב:יב), ובישר' כת' ואמת לא ידברו (ירמיה ט:ד). הווי כל מה שכת' בישר' לגניי ברחב כת' לשבח. ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי שם), זה ירמיה. כת' ביה ויצא ירמיה מירושלם ללכת וג' (ירמיה לז:יב), רב אמר ליטול מחלקו יצא. ר' בנימן בן לוי אמ' למשריה תמן נבואן סגין, דבר ירמיה אין כת' כן, אלא דברי ירמיהו. לפיכך צורך הכת' דברי ירמיהו (ירמיה א:א).