מדרש על ירמיהו ל:20

אמר מר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים מנא הני מילי אמר רב נחמן אמר קרא (שמות כח ה) והם יקחו את הזהב וגו׳ שררות הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה מאי שררותא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שממשכנין על הצדקה אפילו בערב שבת. איני והכתיב (ירמיה ל כ) ופקדתי על כל לוחציו ואמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אפילו על גבאי צדקה לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ד׳ מאה זוזי לצדקה:

ח (אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ממשכנין על הצדקה אפילו בערב שבת.) אֵינִי, וְהָכְּתִיב: (ירמיהו ל׳:כ׳) "וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו", וְאָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מַרְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֲפִלּוּ עַל גַּבָּאֵי צְדָקָה. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמִיד, הָא דְּלָא אָמִיד. כִּי הָא דְּרָבָא אַכְּפֵיהּ לְרַב נָתָן בַּר אַמִי, וְשָׁקִיל מִינֵיהּ אַרְבָּעָה מֵאָה זוּזֵי לִצְדָקָה. (דניאל י״ב:ג׳) "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ", זֶה דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. (שם) ["וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", אֵלּוּ גַּבָּאֵי צְדָקָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ", זֶה דַּיָן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ], וְגַבָּאֵי צְדָקָה. "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת, כְּגוֹן מַאן? [אָמַר רַב]: כְּגוֹן רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, דְּרַב אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת דַּהֲוָה קָאִי בְּגִינְתֵּיהּ , אָמַר לֵיהּ: שְׁבַקְתֵּיהּ לְהֵימָנוּתָךְ? אָמַר לֵיהּ: הָא תְּלֵיסַר שְׁנִין דְּלָא חֲזָאִי [לִי], וְהַשְׁתָּא נַמִּי דַּעְתָּאִי (להתם) [עִילָוּיַהוּ]. וְ'רַבָּנָן' מַאי? אָמַר רַבִינָא: (שופטים ה׳:ל״א) "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ".

ולקחתם.
[א] ר' אבא בר כהנא פתח קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר (משלי ח:י). א"ר אבא בר כהנא קחו מוסרי ואל כסף, קחו מוסרה של תורה ואל כסף. למה תשקלו כסף (ישעיה נה:ב), למה אתם שוקלים כסף לבני עשו, לא בלא לחם (שם), על שלא שבעתם מלחמה של תורה. ויגיעכם בלא לשבעה (שם), למה אתם יגיעים ואומות העולם שביעים, בלא לשבעה, על שלא שבעתם מלחמה של תורה ומיינה של תורה, דכת' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט:ה). ר' ברכיה ור' חייא אבוי בשם ר' יוסי בר' נהוריי כת' ופקדתי על כל לוחציו (ירמיה ל:כ), אפילו על גבאי צדקה, חוץ משכר משנים וסופרים שאינן נוטלין אלא בשכר בטילן בלבד, אבל שכר דבר אחד מן התורה אין בירייה יכולה ליתן. תני מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שהוא מוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חדשים ובחולו של מועד ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן, אם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לציפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא, מטון חד בית חקל וא' דין בית חקל הוה דידי וזבינתיה, מיבעי לעיי באוריתא. מטון חד בית כרם, א' הדין בית כרם הוה דידי וזבינתיה, מבעי מלעי באוריתא. מטון חד בית זיתא וא' הדא בית זיתא הוה דידי וזבינתיה, מבעי מלעי באוריתא. שרי ר' חייא בר אבא בכי, א' ליה למה את בכי, א' בכי אנא דלא שבקא לך לשיבותך כלום. א' ליה חייא ברי אם קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה. כך כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים, דכת' כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ (שמות לא:יז), אבל התורה לא ניתנה אלא לארבעים יום ולארבעים לילה, הד"ה דכ' ויהי שם עם י"י ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד:כח). כד דמך ר' יוחנ' היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה (שה"ש ח:ז), שאהב ר' יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו (שם). כד דמך אבא בר הושעיה איש טירייה ראו מיטתו פורחת באויר והיה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב המקום את אבא בר הושעיה איש טירייה, בוז יבוזו לו. כד דמך ר' לעזר בר שמע' היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וג' (שה"ש ג:ו). מהו מכל אבקת רוכל (שם), דהוה קרי ותני וקרוב פוייטון ודורשן. ד"א קחו מוסרי ואל כסף (משלי ח:י). א"ר אבא בר כהנא משכר לקיחה את למד שכר לולב. שכר לקיחה, במצר' כת' ולקחתם אגודת אזוב וג' (שמות יב:כב), בכמן טימין דידיה, בארבעה מניי, בחמשה מניי, היא שעמדה להם בביזת מצרים, בביזת הים, בביזת סיחון ועוג, בביזת שלשים ואחד מלכים, לולב שהוא עומד לאדם בכמה דמים, וכמה מצוות יש בה, על אחת כמה וכמה, לכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג:מ).