מדרש על ירמיהו לא:6

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ. כְּתִיב (ירמיה ח, כג): מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה, מִי אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, אִם תֹּאמַר יִרְמְיָה, אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹא לֶאֱכֹל, אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹא לִישֹּׁן, אֶלָּא מִי אֲמָרוֹ מִי שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא אֲכִילָה וְלֹא שֵׁנָה, דִּכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְקַוּוּ לִי הַמַּיִם מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּהֶן. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה לוֹ פַּלְטֵירִין, וְהוֹשִׁיב בָּהֶן דָּיוֹרִין אִלְמִים, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַשְׁכִּימִין וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ וּמְקַלְּסִין אוֹתוֹ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע, אָמַר הַמֶּלֶךְ וּמָה אֵלּוּ שֶׁהֵן אִלְּמִים כָּךְ מְקַלְּסִין אוֹתִי, אִם הָיוּ פִּקְחִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מֶה עָשָׂה הוֹשִׁיב בָּהֶן דָּיוֹרִין פִּקְחִין, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ וְאָמְרוּ אֵין זוֹ פָּלָטִין אֶלָּא שֶׁלָּנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמֶּלֶךְ תַּחֲזֹר פָּלָטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה. כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים: אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָה אִם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא פֶּה וְלֹא לָשׁוֹן, לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר כָּךְ מְקַלְּסִין אוֹתִי, לִכְשֶׁאֶבְרָא בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְכֵיוָן שֶׁבָּרָא בְּנֵי אָדָם עָמְדוּ דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וּמָרְדוּ בוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, יב): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַקֵּל וְצִנִּית, עָמַד וְסִגֵּל וְקָנָה לוֹ צֹאן, וְנִכְנְסוּ זְאֵבִין וּבְקָעוּם, אָמַר אוֹתוֹ הָרוֹעֶה אֶחְזֹר לְאוֹתוֹ מַקֵּל וּלְאוֹתָהּ צִנִּית. כָּךְ רוֹעֶה זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ב): רֹעֵה יִשְרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף ישֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה. צֹאן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי. נִכְנְסוּ זְאֵבִין לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וּבְקָעוּם, אֵלּוּ הַשֹּׂוֹנְאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם. כְּתִיב (תהלים מב, ה): אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה לִירוּשָׁלַיִם וּדְרָכִים מְתֻקָּנִים, וְעַכְשָׁיו בַּשָֹּׂךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, ח): לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים. דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה וְאִילָנוֹת מְסַכְּכוֹת עַל רֹאשִׁי, וְעַכְשָׁיו תְּלוּיָה לַשֶּׁמֶשׁ. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַכְשָׁיו בְּצִלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וגו', אַסְפַּסְיָאנוּס קֵיסָר הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים רָחוֹק מִפּוּמְעִים שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים לְעוֹלֵי רְגָלִים וְאוֹמְרִים לָהֶם לְמִי אַתֶּם, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם אַסְפַּסְיָאנִי, טְרָכִינִי, אַדְרִיָּינִי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה וְסַלֵּי בִּכּוּרִים עַל רֹאשִׁי בָּהַשְׁכָּמָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים (ירמיה לא, ה): קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, וּבַדְּרָכִים הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קכב, ב): עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם. בְּהַר הַבַּיִת מָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קנ, א): הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ. בָּעֲזָרָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, וְעַכְשָׁיו אֶדַּדֵּם, דְּמוּמָה סָלְקָא, דְּמוּמָה נָחֲתָא. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה בְּשִׁירוֹת וּבִזְמִירוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים מב, ה): בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה, וְעַכְשָׁיו בָּכְיָה סָלְקָא בָּכְיָה נָחֲתָא. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה הֲמוֹנִיּוֹת הֲמוֹנִיּוֹת שֶׁל חֲגִיגָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים מב, ה): הָמוֹן חוֹגֵג. אָמַר רַבִּי לֵוִי כַּהֲדֵין גַּעְגְּעָא דְּלָא פָּסֵיק לָא בִּימָמָא וְלָא בְּלֵילְיָא, וְעַכְשָׁיו טָמְשָׁא סָלְקִין וְטָמְשָׁא נָחֲתִין, אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי וגו'. דָּבָר אַחֵר, פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הֲוֵי מָחֵי לֵיהּ וַאֲמַר חֲטֵית, הֲוָה מָחֵי לֵיהּ וַאֲמַר חֲטֵית וְסִיכַּלְתְּ, וְעוֹד הֲוֵי מָחֵי לֵיהּ עַד דְּפָשַׁט עֲשַׂר אֶצְבְּעוֹי קוֹדָמוֹי, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲוָה מְיַיסֵּר לִירוּשָׁלַיִם וַהֲוַת אָמְרָה חֲטֵית, עַד פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ. אֵין מְנַחֵם לָהּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: אֵין, הֲוָה לָהּ, (בראשית יא, ל): וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. וְדִכְוָתָהּ (שמואל א א, ב): וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (שמואל א ב, כא): כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה. וְדִכְוָתָהּ (ירמיה ל, יז): צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ, וַהֲוָה לָהּ. דִּכְתִיב (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, אַף כָּאן אֵין מְנַחֵם לָהּ, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו, כְּגוֹן חַלְּמִישׁ, לְנָוֶה. קַסְטְרָא, לְחֵיפָה. סוּסִיתָא, לִטְבֶרְיָה. יְרִיחוֹ, לִנְוֵעֵדֶן. לוּד, לְאוֹנוֹ. הָיְתָה יְרוּשָׁלָיִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם, לְרִחוּק הָיְתָה.

פס'. לבנימן אמר ידיד ה', חביב הוא (חביב) ביותר לכך נאמר ידיד ה' יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד בחלק ידיד לידיד. ידיד זה שלמה שנאמר (שמואל ב י״ב:כ״ה) ויקרא שמו ידידיה, בעבור ידיד (בן) אברהם שנקרא ידיד שנא' (ירמיהו י״א:ט״ו) מה לידידי בביתי. ויבנה ידיד זה בית המקדש. שנא' (שם יב) נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. לפני הקב״ה שנקרא ידיד שנאמר (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. ישכן לבטח עליו. במקדש ראשון. חופף עליו כל היום. זה בנין האחרון. ובין כתפיו שכן, בנין משוכלל לעתיד לבא. וכן יעקב אומר (בראשית מ״ט:כ״ז) בנימין זאב יטרף. אלו קרבנות שנקרבות בבקר ובערב. ד״א ובין כתפיו שכן. בין חרב בין שאינו חרב. וכה״א (עזרא א׳:ב׳) כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. ובין כתפיו שכן. הכתפים מקום גבוה שבשור וכן בית המקדש גבוה מכל הארצות שנאמר (דברים י״ז:ח׳) וקמת ועלית אל המקום. ואומר (ישעיהו ב׳:ג׳) לכו ונעלה אל הר ה'. ואומר (ירמיהו ל״א:ו׳) קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו. וכשאתה רואה בספר יהושע בכל התחומין הוא אומר וירד הגבול. וכאן הוא אומר (יהושע טו) ועלה הגבול. מלמד שהמקדש הוא בחלקו של בנימין לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתפיו שכן. וכן דוד אומר (תהילים קל״ב:ו׳) הנה שמענוה באפרתה. בספר יהושע שהיה מאפרת. מצאנוה בשדי יער במי שנמשל בחיה שהיא ביער, ואיזה זה זה בנימן שנא' (בראשית מ״ט:כ״ז) בנימין זאב יטרף. ומפני מה זכה בנימין שתשרה עליו שכינה בחלקו. משלו משל חכמים למה הדבר דומה למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אומר אצלי ישרה. והקטן שבהם היה משתומם ואומר בלבו אני מה אומר אפשר שמניח אבי את אחי הגדולים ממני וישרה אצלי, והיתה נפשו עגומה, אמר להם המלך ראיתם בני הקטן שעומד לו ופניו משתנות ונפשו עגומה עליו אצלו אני אוכל ואשתה ולינתו אצלו כך הקב״ה אמר בית הבחירה יהיה בחלק בנימין שהוא קטן מכל השבטים. וכן אתה מוצא שאמר לו משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה (במדבר י׳:כ״ט) נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. כיון שחילק יהושע את כל הארצות לשבטים הניח ארץ ארבע מאות אמה על חמש מאות אמה דושנה של ירחו לבני יתרו היו מבקשים עליהם רחמים שיצליחו:

רננו צדיקים בה'. זה שאמר הכתוב (שיר ד יא) נופת תטופנה שפתותיך. אמר הקב"ה אני אוהב לשמוע את קולך. בין משבחת בין מרננת אל תמנעי קולך. (שם ב יד) כי קולך ערב. אמרו לפני הקדוש ברוך הוא יעקב מרנן על מי לא עלי בשפתיו שמחה היא לי בין משבח בין מרנן. וכן הוא אומר (ירמיה לא ו) רנו ליעקב שמחה. וכן הוא אומר (שיר ד יא) נופת תטופנה שפתותיך כלה. בלשונך דבש וחלב תחת לשונך. בחכך (שיר השירים ז י) וחכך כיין הטוב. בגרונך (תהלים קמט ו) רוממות אל בגרונם. הכל מרננים. צדיקים מרננים שנאמר רננו צדיקים. ורשעים מרננים. את מוצא בפרעה כיון שבאו משה ואהרן התחיל אומר (שמות ט כז) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. אבל אין הרשעים מרננין לפניו עד שמביא עליהם מכות. אבל הצדיקים אינן כן רננו צדיקים אל ה' אין כתיב כאן אלא בה'. בזמן שהן רואין מיד מרננין. שנאמר (שם יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה. מיד (שם טו א) אז ישיר משה. וכן הוא אומר (ויקרא ט כג-כד) ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד. ותצא אש מלפני ה'. מיד (שם) וירא כל העם וירונו. וכן הוא אומר (דברי הימים-ב ז ג) וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית. לכך אמר דוד רננו צדיקים בה'. הכל מרננין לפניו. שמים וארץ מרננים. שמש וירח מרננים. וכוכבי אור מרננים. המלאכים מרננין וכן הוא אומר (תהלים קמח ב) הללוהו כל מלאכיו. אף על פי שהכל מרננין לפניו רינון של צדיקים ושל ישרים נאים מן הכל. שנאמר רננו צדיקים. הודו לה' בכנור. שירו לו שיר חדש. למי שעשה חדשה שהניח שמים ושיכן בארץ. שנאמר (שמות כה ח) ועשו לי מקדש: