מדרש על משלי 1:19

(משלי א יז): "כי חנם מזורה הרשת" - כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? כנגד צרי עין. אמר רבי יהושע בן לוי: אפילו עופות ודגים מכירין בצרי עין, ואין נכנסין לבית מצודתם, לכך נאמר "בעיני כל בעל כנף". (משלי א יח): "והם לדמם יארובו" - אלו צרי העין. "יצפנו לנפשותם" - אלו בעלי לשון הרע, מי גרם להם? הם גרמו לעצמם, ולא לנפשותם בלבד גרמו, אלא לכל אשר להם, שנאמר: (משלי א יט): "כן ארחות כל בוצע בצע, את נפש בעליו יקח". ד"א "כן ארחות כל בוצע בצע" - משל לאדם שנטל חכה והשליכה לים, וראה אותו דג גדול, כסבור שהוא כלום ובלעה ונתפש, אילו היה מרגיש אליו, כלום היה מאבד את נפשו?! לכך נאמר "את נפש בעליו יקח", כך כל מי שנוטל שוחד אין בידו כלום, ומאבד את הממון, ובסוף הוא מאבד נפשו. אמר רבי יוחנן: כל הגוזל מחבירו שווה פרוטה, מעלה עליו הכתוב כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר "כן ארחות כל בוצע בצע, את נפש בעליו ייקח".

ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי לאמר קום לך אל נינוה. יתברך וישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שרחמיו מרובים על כל מעשיו, שבשעה ששגר יונה אל נינוה להתנבאות עליה לא נזדמן לו אלא במדת רחמים כדי להודיע כחו וגבורתו בים, שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה. משל למלך ב״ו שמתה אשתו כשהיא מניקה ובקש אשה מינקת להניק את בנו, מה עשתה מינקתו של מלך הניקה את בנו וברחה, כיון שראה המלך ששכחה והניחה את בנו כתב אגרת לתפשה ולחבש אותה בבית האסורים למקום שיש בו נחשים ועקרבים. לימים עבר המלך על הבור שנחבשה שם והיא צועקת ובוכה למלך מן הבור, נתגלגלו רחמיו של המלך עליה והפקיד לשלוחו להעלותה ולהחזירה, אף יונה כיון שברח מפני הקב״ה הסגיר אותו בים במעי הדגה עד שצעק לפני הקב״ה והוציאו. ולמה ברח יונה? שפעם ראשונה קודם לכן שלחו הקב״ה להשיב את בני ישראל ועמדו דבריו והשיב את גבול ישראל וגו׳ (מ״ב י״ד כ"ה) וכו', ויונה מרוב זריזות לברוח נתן כל שכר האניה והקדימו בשמחת לבו שנאמר ויתן שכרה וירד לבוא עמהם תרשישה. אמר ר׳ יוחנן שנתן שכרה של הספינה כולה, רבי אומר שכרה של ספינה ארבעים אלפים דינרי דהבא, פרשו מהלך יום אחד וכו׳, שנאמר והאניה חשבה להשבר, ולא אניות אחרות שבים, וכל כך למה כדי להודיע כחו וגבורתו של הקב״ה שהוא מושל בשמים ובארץ ובים ואין בל בריה יכולה להסתר מפניו. ר׳ חנינא אומר משבעים אומות היו בה וכו׳ והיה יונה שלשה ימים במעי הדג ולא התפלל, אמר הקב״ה אני הרחבתי לו מקום במעי הדג כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל לפני, אני מזמין לו דגה מעוברת בשלש מאות וששים וחמשה אלפים דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני, שאני מתאוה לתפילתן של צדיקים. באותה שעה זימן לו הקב״ה דגה מעוברת והלכה אצל הדג אמרה הדגה לדג איש נביא שבמעיך שיגרני הקב״ה לבלעו, אם אתה פולטו מוטב ואם לאו אני בולעך עמו, אמר לה הדג לדגה מי יודע זה שאתה אמת אמרת, אמרה לויתן יודע. הלכו שניהם אצל לויתן אמרה לו דגה ללויתן מלך על כל דגי ימים! אין אתה יודע ששגרני הקב״ה אצל דג זה לבלוע הנביא שבמעיו? אמר לה הן, אמר לו דג ללויתן אימתי? אמר לו בשלש שעות אחרונות כשירד הקב״ה לצחק בי שמעתי כן, פלטו הדג ובלעה אותו הדגה. כיון שנכנס לתוך מעיה היה מצטער בצער גדול מתוך הטינוף ומתוך זוהמתה של דגה, מיד כיון לבו לתפלה לפני הקב״ה ויתפלל יונה אל ה׳ אלהיו ממעי הדגה. אמר לפניו רבש״ע אנה אלך מרוחך ואנה אברח מפניך, אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אשא כנפי שחר אשכנה בתחתיות ים, גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך. שוב אמר רבש״ע אתה הוא מלך על כל הממלכות, אתה אדון מושל על כל רוזני תבל, כסאך שמי השמים והארץ הדום רגליך, מלכותך במרום וממשלתך בעומק, מעשה כל העולם לפניך גלוים ותעלומות כל גבר לפניך פרושים, דרכי כל הארץ אתה חוקר ומצעדי כל חי אתה בוחן, וכל רזי עולם ידועים לך ולבבות אתה מבין, מחשבות כל אדם חשובין לך כל מסתרין גלוין לך. אין תעלומות לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך כל רז ורז, אתה סודר כל דבר ודבר וכל מקום אתה שם עיניך צופות רעים וטובים, בבקשה ממך ענני מבטן שאול והושיעני ממצולה ותבא לפניך שועתי ועשה מהרה בקשתי שאתה ברחוק ושומע בקרוב, שנאמר בצר לי אקרא ה׳ (תהלים י״ח ז׳) ועדיין לא נענה, שוב אמר רבש״ע נקראת מוריד ומעלה וכו׳ אשר נדרתי אשלמה, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב״ה על יונה ואמר לדגה פלטי יונה ליבשה, ופלטו שלש מאות וששים וחמשה פרסאות ליבשה, שנאמר ויאמר ה׳ לדג וגו׳ כיון שראו המלחים וכו' ונדרו ושלמו וכו׳ ועליהם ועל גרי הצדק נאמר יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו. מיד נגלה עליו רוה״ק שנית שנאמר ויהי דבר ה' אל יונה שנית קום לך אל נינוה העיר הגדולה, שגרו להתנבאות עליה ולהחזיר אנשי נינוה בתשובה, מיד עמד יונה והלך לנינוה בלב שלם שנאמר ויחל יונה לבא בעיר מהלך יום אחד וכו׳ והכרוז היה יוצא לפני המלך שלשה ימים ושלשה לילות אל תאכלו ואל תשתו כל משתה, ויתכסו בשקים והתפלשו בעפר והתפללו בבכי לפני הקב״ה בכל שוק ושוק בכל רחוב ורחוב בכל בית ובית בכל שער ושער שבעיר נינוה. והגביהו יונקי שדים שלהם כלפי מעלה ואמרו לפני הקב"ה בבכי גדול עשה למענם וכו׳. אמר ר״ש בן חלפתא תשובה של רמאות עשו אנשי נינוה, מה עשו? העמידו עגלים מבפנים ואמותם מבחוץ סייחים מבפנים ואמותם מבחוץ, והיו אלו גועין מבפנים ואלו מבחוץ, אמרו לפני הקב״ה אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו (עי' ירושלמי תענית פ״ב, בבלי תענית ט״ז., פסיקתא דר״נ שובה, ויש גורסין ר״ש בן לקיש) אמר ר׳ אחא בערביא עבדין כן שנאמר מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר (יואל א׳ י״ח). ויקראו אל אלהים בחזקה, אר״ש בן חלפתא חצופא נצחה לבושה, וכ״ז לטובתו של עולם. מיד כל בני העיר עשו כדבר המלך ויתפללו וגו׳ וישובו מדרכם הרעה, כיצד שבו? אפילו מציאה שמצא בן אדם בשדות החזיר לבעליה, ובכל בית ובית שהיו עשרה לבנים מן הגזל סתרו הבית והחזירו הלבנים לבעליהם. כיצד שבו מדרכם הרעה? מלמד שכל אחד ואחד היה עושה צדקה ומשפט וכל מי שהיה בידו עבירה שיש עליה עונש ע״פ ההלכה ואינו מסור לשמים רק לב״ד (ואין עונשין בב״ד אלא עם עדים והתראה) היה מקבל עליו בעצמו דין שמים אם לסקילה סקילה וכו׳ עד שזכו לחיי עוה״ב, אפילו אם מכר אדם וכו׳. בוצע בצע את נפש בעליו יקח (משלי א׳ י״ט) מה עשה הדיין ביקש שטר של אותה חורבה ולא מצא, הלך במנין עד ארבעה דורות ומצא יורש לאותו איש שהטמין אותה והחזירו לבעליו (עי' ילקוט יונה רמז תקנ״א). על אותו הדיין נאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, כיון שראה הקב״ה באנשי נינוה מעשיהם הטובים קרע את גזר דינם. וירא אלהים את מעשיהם, אמר ר׳ יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם צדקה צעקה שנוי השם ושנוי מעשה, צעקה דכתיב ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם (תהלים ק״ז ו׳), צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות (משלי י׳ כ׳), שנוי השם דכתיב ויאמר ה׳ אל אברהם שרי אשתך וגו׳ (בראשית י״ז ט״ו), שנוי מעשה דכתיב וירא אלהים את מעשיהם וגו׳ וינחם האלהים על הרעה וגו' וי״א אף שנוי מקום שנאמר ויאמר ה׳ אל אברם לך לך והדר ואעשך לגוי גדול. ואידך (דלא חשב זה) ההוא זכותא דארעא דישראל הוא דקא גרים. שנו רבותינו (משנה תענית פ״ב א' גמרא ט״ו) סדר תעניות כיצד מוציאין התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי תיבה ובראש הנשיא ובראש אב״ד וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו, וזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין: אחינו לא שק ולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים, שנאמר וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם. ואומר ויתכסו שקים האדם והבהמה, מאי עבדו אסרו הבהמות לחוד והוולדות לחוד, אמרו לפניו רבש״ע אם אין אתה מרחם עלינו וכו׳. ויקראו אל אלהים בחזקה, מאי אמור, אמר שמואל אמרו לפניו רבש״ע עלוב ושאינו עלוב צדיק ורשע מי נדחה מפני מי? וישובו מדרכם הרעה ומן החמס, אמר שמואל אפילו גזל מריש (קורה) ובנאו בבירה מקעקע הבירה ומחזיר מריש לבעליו, ופליגא דר׳ יוחנן, דאמר ר״י מה שהיה בכף ידיהם החזירו בשידה תיבה ומגדל לא החזירו (ירוש׳ תענית פ״ב), כיון שראה הקב״ה באנשי נינוה ששבו מדרכם נח מכעסו ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ונתרצה ואמר סלחתי, מיד נפל יונה על פניו ואמר רבש״ע יודע אני שחטאתי לפניך מחול לעוני וכו׳ אמר לו הקב״ה אתה חסת על כבודי וכו׳ (עי׳ ילקוט יונה), אף אני חסתי על כבודך והצלתיך מבטן שאול. ומרוב חמה שהיה במעי הדגה נשרפו בגדיו ומעילו ושערותיו וכו׳ באותה שעה נפל יונה על פניו ואמר הנהג עולמך במדת הרחמים דכתיב לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט' ט׳) [עד כאן מגיע מדרש יונה בילקוט שמעוני, ומכאן והלאה ליתא שם, אך הוא מהזהר פ' ויקהל].

בעזר שוכן מעונה, אני כותב מדרש יונה: יונה הלך לנינוה בלב שלם שנאמר ויחל יונה לבוא בעיר ונינוה היתה עיר גדולה, מלמד שהיתה נינוה ארבעים פרסה על ארבעים פרסה והיו בה שנים עשר שווקים וכל שוק ושוק היו בה שנים עשר שקקים (שוקים קטנים), וכל שקק ושקק היו בה שנים עשר רבוא ילדים וילדות שאין יודעים לא טוב ולא רע, וכל רחוב ורחוב היו בו שנים עשר מבואות וכל מבוי. ומבוי היו בו שנים עשר חצרות, וכל חצר וחצר היו בה שנים עשר בתים, וכל בית ובית היו בו שנים עשר גבורים וכל גבור וגבור היו לו שנים עשר בנים, והיה יונה עומד בשוק אחד ומכריז והיה קולו הולך ער ארבעים פרסה, והיו שומעין קולו כל אנשי נינוה וחזרו בתשובה ויאמינו אנשי נינוה באלהים. באותה שעה הגיע הדבר למלך נינוה ועמד מעל כסאו ונטל כתר מלכותו מעל ראשו והניחו על גבי האפר ופשט בגדי הארגמן והניחם על האפר, הוא וכל שריו ועבדיו, וגזרו תעניות שלשה ימים ושלשה לילות: לא תאכלו מכל מאכל ולא תשתו מכל משקה ותתכסו בשקים ותתפלשו בעפר ותתפללו בבכיה לפני ה׳ אלהים, ותגביהו יונקי שדים שלכם כלפי מעלה ואמרו לשמים בבכי: עשה בשביל אלו שלא חטאו, אולי ירחם המקום עלינו ולא יאבדנו. מיד הלכו כולם ועשו כדבר המלך, ויתפללו בבכי ובמר נפש ובדמעות לפני הקב״ה. ביום השלישי חזרו מדרכם הרעה שנאמר וישובו איש מדרכם הרעה ואפילו מציאות שמצא אדם בשדות וכרמים בשוק וברחוב החזירו התינוקות לבעלים, כל בית ובית שהיה בו אבן של גזל ואפילו בפלטרין של מלך שהיו דמיו יקרין עד אין חקר החזירו לבעליהן, וכל כרם וכרם שהיה בו נטיעות או אילן אחד מגזל עקרו והחזירו, וכל בגד ובגד שהיו פקעיות של שתי או של ערב שגילם (מלשון גלומים - יחזקאל כ״ז כ״ד, והיו של גזל) משבצות קרעו כל בגד ובגד וכרכו שתי הכריכות אחת של שתי ואחת של ערב והחזירום לבעלים. ויקראו אל אלהים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה, והקב״ה נח מכעסו ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ונתרצה להם שנאמר וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, כי שבו מדרכם, וכל אדם שיש בידו עבירה ונזכר היה מתוודה עליה אם סקילה לסקילה אם שרפה לשרפה אם הריגה להריגה ואם חניקה לחניקה, כדי שיזכו לחיי העולם הזה ולחיי העוה״ב, ואפילו מכר אדם חורבה לחבירו ועמד לבנות ומצא מטמוניות של כסף או של זהב מה היה עושה, היה קורא לאותו האיש שמכר לו את החורבה ואמר לו המטמון שמצאתי בתוך החורבה שלך היא, והשיב המוכר ואמר ללוקח אני שמכרתי לך חורבה זו וכל מה שבתוכה מכרתי לך ומטמוניות הללו שלך הוא, ולא היו רוצין ליטול לא מוכר ולא לוקח, הלכו שניהם אל הדיין אמר הלוקח לדיין אני שלקחתי חורבה זו מן האיש הזה לא לקחתי אלא חורבה וכשחפשתי אבניה לבנותה מצאתי כלי כסף וכלי זהב עכשיו יטול ממני כי לא יערב הגזל אצלי שבשביל כך מחריב הקב״ה את העולם, שנאמר כי מלאה הארץ חמם וגו׳ אמר לו המוכר לדיין כשמכרתי בית חורבה זו לאיש הזה הוא וכל מה שבתוכו מכרתי לו, וכשם שהוא בורח מן העבירה כך אני בורח, שכל מי שגוזל מחבירו אפילו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח (משלי א׳ י״ט). מה עשה הדיין ביקש שטר מכירה של אותה חורבה שלש שנים משבעה דורות ומצא יורש לאותו מטמון והחזיר הממון לבעליו, ועל אותה שעה אמר דוד אמת מארץ תצמח (תהלים פ״ה י״ב), מיד נתרצה להם הקב״ה ואמר להם סלחתי. באותה שעה נפל יונה על פניו ואמר לפני הקב״ה רבש״ע שא נא לחטאתי ומחול לעוני שברחתי מלפניך לים שלא הייתי יודע מעשיך, ועכשיו ידעתי כח מעשיך וגבורותיך שנאמר כי ידעתי כי אתה ה׳ אל רחום וחנון, אמר לו הקב״ה אתה לא חסת על כבודי וברחת מלפני האלהים אבל אני חסתי על כבודך והצלתיך ממצולות ים ועשיתי עמך פלאים והצלתיך מבטן שאול וכו' (מכאן ואילך הוא העתקה מפרקי דר״א פ״י בחמישי וכו׳ עד ועליהם אומר על גרי הצדק, שהוא בנוסחא א'), מרוב חמה שהיה ליונה במעי הדגה נשרפו בגדיו וכל שערות גופו וראשו וזקנו, והיו זבובים ויתושים ונמלים ופרעושים שרויים עליו ומצערין אותו מכל צד, עד שביקש נפשו למות שנאמר קח נא את נפשי ממני, מיכן אמרו חכמים כל מי שיש בידו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש, או להחזירו בתשובה ואינו מחזירו סוף בא לידי צער גדול, והקב״ה מה עשה העלה קיקיון על ראש יונה בלילה כשהוא נם ובשחרית עלו עליו מאתים ושבעים וששה עלים וכל עלה ועלה ארבע זרת וטפח, וארבעים איש יכולין לישב בצל הקיקיון לכבוש את השמש, זימן הקב״ה תולעת והכה את הקיקיון ויבשהו ומת והיו זבובין ויתושין שרויין עליו ומצערין אותו מכל צד, עד ששאל את נפשו למות שנאמר וישאל את נפשו למות, באותה שעה זלגו עיניו דמעות לפני הקב״ה עד שירד הקב״ה ואמר לו מפני מה אתה בוכה שמא יש לך צער על הקיקיון שלא עמלת בו ולא גידלתו ולא הכנסת בתוכו זבלין ולא השקיתו מים, ולילה אחד היה ויבש כך חסת עליו, ואני לא אחוס על נינוה. באותה שעה נפל יונה על פניו לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע כלום היא לפניך מדת הדין? במדת רחמים תנהיג את עולמך ונאה לך תהלה שכן כתיב לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות שנאמר כי אל רחום ה׳ אלהיך וכתיב מי אל כמוך נושא עון, וכתיב חסד ה׳ מלאה הארץ, ולא עוד אלא שאתה יושב על כסא רחמים, רחמים בימינך וסליחה וחסד מלפניך ופדות מאחריך שנאמר כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות (תהלים ק״ל ג׳) וכתיב וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח (ישעיה נ״ה ז'), גבורות רחמיך הרבים לא הייתי יודע וחסדיך הרבים לא הייתי מגיד, שאין מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך, יפה עשית יפה פעלת יפה רחמת, יפה חננת יפה סלחת, יפה קרעת להם שטר חובתם יפה נחמת על רעתם, מי אל כמוך וגו׳. אלא כולו תשבחות, כסאך תהלה כבודך תפארה, אשר מעשה ידך נעימים, גופך ישועה, פניך כמאיר כל אור, עיניך מקור כל זוהר, פיך אמת, שפתותיך חיים, אמת חסדך הגדול על שארית נחלתך, שאתה מקדים להם רחמים בכל עת ובכל שעה, אתה מוחל לעונם כדי ליתן עוז וכבוד לשמך שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה׳ אלהי לעולם אודך.