מדרש על משלי 1:22

(משלי א כב): "עד מתי פתים תאהבו פתי" - אלו דור המדבר; "ולצים לצון חמדו להם" - אלו עדת קורח; "וכסילים ישנאו דעת" - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה. (משלי א כג): "תשובו לתוכחתי" - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל. "הנה אביעה לכם רוחי" - בשעה שפירש להם משנה תורה. "אודיעה דבריי אתכם" - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר. (משלי א כד): "יען קראתי ותמאנו" - זה הקב"ה, שהשמיע קולו לישראל, וחזרו ופשעו בו, שנאמר (שמות טז כח): "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי". ד"א "יען קראתי" - זה משה, שהיה קורא להם דברי תורה, והם לא היו מאמינים, שנאמר "עד אנה מאנתם". ד"א "יען קראתי" - זה ירמיהו, שהיה קורא להם לישראל בירושלים לעשות תשובה, ולא היו מאמינים לו, שנאמר (זכריה ז יא): "וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סוררת וגו'". "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה גבריאל, שהיתה פשוטה ידו על ירושלים שש שנים ומחצה, והיו גחלים בידו, וביקש לזרקן עליהם בחמה, והמתין שיעשו תשובה, ולא הקשיבו. ד"א "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה הקב"ה, שהיתה ידו פשוטה שש שנים ומחצה שיחזרו בתשובה ולא חזרו, עד מתי? אמר רבי ירמיה: עד ששב חרון אפו, שנאמר (הושע יד ה): "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו". (משלי א כה): "ותפרעו כל עצתי" - זה משה, שהיה מייעץ את ישראל, והיו חוזרין מאחריו ומבטלין את עצתו. "ותוכחתי לא אביתם" - זה ירמיהו, שכל תוכחה ותוכחה שהיה מוכיח את ישראל, היו מבזין אותו ומלעיגים עליו. אמר להם ירמיהו: חייכם, עתיד יום לבוא, כשם שהייתם מלעיגין עליי ומשחקים בי, לשחוק ולהלעיג עליכם, מניין? ממה שכתוב אחריו: (משלי א כו): "גם אני באידכם אשחק וגו'", ואומר: (משלי א כז): "בבוא כשואה פחדכם וגו'". (משלי א כח): "אז יקראוני ולא אענה" - וכל כך למה? אמר רבי ישמעאל: אמר הקב"ה 'אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (ישעיהו נה ו): "דרשו ה' בהימצאו", חייכם שיבוא יום שאתם קוראים אותי ואיני עונה אתכם, הה"ד "אז יקראוני ולא אענה", וכל כך למה - (משלי א כט): "תחת כי שנאו דעת, ויראת ה' לא בחרו". (משלי א ל) : "לא אבו לעצתי, נאצו כל תוכחתי" - אמר הקב"ה: אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (יחזקאל לג יא): "שובו שובו מדרכיכם הרעים", חייכם שיבוא יום שאני פורע לכם כדרכיכם, שנאמר: (משלי א לא): "ויאכלו מפרי דרכם וגו'". וכל כך למה: (משלי א לב): "כי משובת פתיים תהרגם וגו'". אבל כל מי שהוא שומע לדברי תורתי, אני מושיבו בהשקט ובבטחה, שנאמר: (משלי א לג): "ושומע לי ישכון בטח".

[ב] ר' אחא פתח עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם (משלי א:כב). א"ר שמע' בן נזירה בנוהג שבעול' אדם אוכל צחנה שנים שלשה ימים ונפשו קניטה עליו ממנה, אתם כמה שנים אתם עובדים ע"ז, אותה שכתו' בה צא תאמר לו (ישעיה ל:כב), ציאה תאמר לו, ואין נפשכם קמוטה ממנה. א"ר יודן שני בני אדם נתנבאו על הליצנות, ואילו הן, שלמה וישעיה. שלמה א' ולצים לצון חמדו להם (משלי שם), ויש' אמ' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם (ישעיה כח:כב). ר' פנחס ר' ירמיה בש' ר' שמו' בר רב יצחק, קשה הוא הליצנות שתחילה ייסורין וסופה כלייה. תחילתה יסורים, פן יחזקו מוסריכם (שם). וסופה כלייה, כי כלה ונחרצה שמעתי (שם). תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם (משלי א:כג). אם תשובו לתוכחתי אביעה לכם רוחי, על ידי יחזקאל, היה היה דבר י"י אל יחזקאל בן בוזי הכהן וג' (יחזקאל א:ג). ואם לאו, אודיעה דברי אתכם (משלי שם), על ידי ירמיה. לפיכך צריך הכת' לומר דברי ירמיהו בן חלקיהו (ירמיה א:א).

ס״א) פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים - מהו פתח דבריך יאיר? מאירים הם דברי תורה, וכן הוא אומר מצות ה׳ ברה מאירת עינים (תהלים י״ט), וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג), לכך נאמר פתח דבריך יאיר וגו', דברי תורה פותחים זה לזה כמו פתחים ודלתות היא התורה, שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי (משלי ח׳:ל״ד), אוי להם לרשעים שאין הקב״ה פורע מהם אלא על שלא עשו את התורה, וכן הוא אומר עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וגו׳ תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי וגו׳, גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק (משלי א׳:כ״ב), באותה שעה אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה, ולמה? תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וגו' וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וגו' כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וכן הוא אומר עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי (תהלים י"ט ח'), לכך נאמר פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר.