מדרש על משלי 1:27

(משלי א כב): "עד מתי פתים תאהבו פתי" - אלו דור המדבר; "ולצים לצון חמדו להם" - אלו עדת קורח; "וכסילים ישנאו דעת" - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה. (משלי א כג): "תשובו לתוכחתי" - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל. "הנה אביעה לכם רוחי" - בשעה שפירש להם משנה תורה. "אודיעה דבריי אתכם" - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר. (משלי א כד): "יען קראתי ותמאנו" - זה הקב"ה, שהשמיע קולו לישראל, וחזרו ופשעו בו, שנאמר (שמות טז כח): "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי". ד"א "יען קראתי" - זה משה, שהיה קורא להם דברי תורה, והם לא היו מאמינים, שנאמר "עד אנה מאנתם". ד"א "יען קראתי" - זה ירמיהו, שהיה קורא להם לישראל בירושלים לעשות תשובה, ולא היו מאמינים לו, שנאמר (זכריה ז יא): "וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סוררת וגו'". "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה גבריאל, שהיתה פשוטה ידו על ירושלים שש שנים ומחצה, והיו גחלים בידו, וביקש לזרקן עליהם בחמה, והמתין שיעשו תשובה, ולא הקשיבו. ד"א "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה הקב"ה, שהיתה ידו פשוטה שש שנים ומחצה שיחזרו בתשובה ולא חזרו, עד מתי? אמר רבי ירמיה: עד ששב חרון אפו, שנאמר (הושע יד ה): "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו". (משלי א כה): "ותפרעו כל עצתי" - זה משה, שהיה מייעץ את ישראל, והיו חוזרין מאחריו ומבטלין את עצתו. "ותוכחתי לא אביתם" - זה ירמיהו, שכל תוכחה ותוכחה שהיה מוכיח את ישראל, היו מבזין אותו ומלעיגים עליו. אמר להם ירמיהו: חייכם, עתיד יום לבוא, כשם שהייתם מלעיגין עליי ומשחקים בי, לשחוק ולהלעיג עליכם, מניין? ממה שכתוב אחריו: (משלי א כו): "גם אני באידכם אשחק וגו'", ואומר: (משלי א כז): "בבוא כשואה פחדכם וגו'". (משלי א כח): "אז יקראוני ולא אענה" - וכל כך למה? אמר רבי ישמעאל: אמר הקב"ה 'אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (ישעיהו נה ו): "דרשו ה' בהימצאו", חייכם שיבוא יום שאתם קוראים אותי ואיני עונה אתכם, הה"ד "אז יקראוני ולא אענה", וכל כך למה - (משלי א כט): "תחת כי שנאו דעת, ויראת ה' לא בחרו". (משלי א ל) : "לא אבו לעצתי, נאצו כל תוכחתי" - אמר הקב"ה: אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (יחזקאל לג יא): "שובו שובו מדרכיכם הרעים", חייכם שיבוא יום שאני פורע לכם כדרכיכם, שנאמר: (משלי א לא): "ויאכלו מפרי דרכם וגו'". וכל כך למה: (משלי א לב): "כי משובת פתיים תהרגם וגו'". אבל כל מי שהוא שומע לדברי תורתי, אני מושיבו בהשקט ובבטחה, שנאמר: (משלי א לג): "ושומע לי ישכון בטח".

כל בך שבמקרא חסר ה״א חוץ מאחד של פרעה: ובכה ובעמך (שמות ז׳ כ״ט) מפני שבו התחילה הפורענות תחלה שאע״פ שעשו לו כמה תקנות שלטו הצפרדעים בגופו, וכן הוא אומר על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה (שם ח׳ ח׳). ויהי ישעיהו לא יצא חצר (מ״ב כ׳ ד') קרי, לא יצא העיר כתיב, שלא יפורסם הדבר. ר׳ נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם (שמות ל״ה ג׳) מה ת״ל? לפי שנאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וגו׳ ששת ימים תעשה מלאכה וגו׳ אלה הדברים אלו שלשים ותשע אבות מלאכות שנאמרו למשה בסיני, היה למקרא לאמר ויאמר אליהם אלה דברים, וכיון שאמר להם אלה שומע אני שאלה למנין שלשים וששה, ה׳ דהדברים לרבות אחת, דברים שנים, הרי מ׳ חסר אחת אבות מלאכות (עי׳ שבת צ״ז:). עליו בשמים ירעם (ש״א ב׳ י׳) עלו כתיב אם חד הוא ירעם עליו אם גם שנים ירעם עליהם. יחתו מריביו (שם) מריבו כתיב, אם אחד הוא יחת ואם גם שנים יחתו. בבוא כשואה פחדכם (משלי א׳ כ״ז) כשאוה כתיב לפי שהם אנשי שאייה ועושים במעשיהם עול לפיכך פחדים באו עליהם בשאוה. יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳ ז׳) וצפן כתיב, שכבר צפן הקב״ה להם שכרם, וכן הוא אומר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים ל״א כ׳). ודרך חסידיו ישמור (משלי ב׳ ח׳) חסידו כתיב, כי כשאדם חסיד אע״פ שאין באבותיו כמוהו כדי הוא להשמר. אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות (שם ג׳ כ״ז) ידיך כתיב, אע״פ שאין הכל סיפק בידו לעשות, שאין הקב״ה מבקש מן האדם אלא לפי כחו, אם יש סיפק עשה בשתי ידיך ואם לאו בידך האחת. שש הנה שנא ה׳ ושבע תועבות נפשו (משלי ו׳ ט״ז) תועבת כתיב, שלא תאמר אין אדם נעשה שנאוי להקב״ה עד שיהיו בו שבע אילו כולן, אלא אפילו באחת מהן, שכל אחת ואחת תועבה בפני עצמה, ולמה הוא קורא תועבות ללמדך ששקול אחד כנגד כולן. הן אלה קצות דרכיו (איוב כ״ו י״ד) דרכו כתיב שאפילו קצות דרך אחת מדרכיו של הקב״ה אין אדם יכול לעמוד עליו. ומה שמץ דבר נשמע בו (שם) שלא נשמע השמץ בדרכיו של מקום מעולם, שאפילו האומות משבחין אותו שנאמר ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים, וכן ראיה לדבר עוד בכמה מקומות. ורעם גבורותיו מי יתבונן (שם) גבורתו כתיב, מי יכול לעמוד על רעם גבורתו [אחת] של הקב"ה. הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז׳ א׳) על ארץ כתיב, אילו עשר שנים שבין שבעים לשמונים שני חיי בשר ודם, שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה (תהלים צ׳ י׳), ולמה חסר יו״ד (בתיבת על) מפני שפעמים אדם משלימן לאלו י׳ שנים ופעמים אין אדם משלימן.