מדרש על משלי 10:24

דבר אחר אשרי האיש. זה אברהם שנאמר (שם כ ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור הפלגה. שנאמר (שם יא ד) הבה נבנה לנו עיר. ואין הבה אלא עצה שנאמר (שופטים כ ז) הבו לכם דבר ועצה הלום. ואין עיר אלא אלוה דכתיב (דניאל ד י-כ) עיר וקדיש. נחלקו לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעשה עמו מלחמה ואחת אומרת נעלה ונעבוד שם עבודה זרה. ושלשתן לקו אחת נעשו קופין רוחין ושדין ואחת בלע ה' פלג לשונם ואחת נפץ ה' אותם הדא הוא דכתיב (משלי י כד) מגורת רשע היא תבואנו. ובדרך חטאים לא עמד אלו סדומיים. שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים. ובמושב לצים זה אבימלך. שנאמר (שם כ טו) הנה ארצי לפניך ולא קבל. כי אם בתורת ה' חפצו זה אברהם. שנאמר (שם יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה. ובתורתו יהגה. א"ר שמואל בר נחמני אברהם לא היה לו אב שילמדו תורה מאין למד. תני רבי שמעון בן יוחאי מלמד שזימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנן והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה כל הלילה. הדא הוא דכתיב (תהלים טז ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ור' שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אמר קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ועירובי חצירות. שנאמר (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי. והיה כעץ שתול על פלגי מים שנטלו הקב"ה ושתלו בארץ ישראל. דבר אחר שנטלו הקב"ה ושתלו בגן עדן. אשר פריו יתן בעתו זה יצחק. ועלהו לא יבול זה ישמעאל. וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה נמרוד וחבריו:

אֶלָּא אוֹמַר, הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר, יֵרֵד הוּא לְמַטָּה וְאָנוּ נַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם. וְאִם לָאו, נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה. וְאַף עַל פִּי כֵן הִנִּיחָם וְאָמַר לָהֶם עֲשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם. יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ (תהלים ב, ד). שֶׁאִלּוּלֵי לֹא בָנוּ, הָיוּ אוֹמְרִים: אִלּוּ בָנִינוּ הָיִינוּ עוֹלִין לַשָּׁמַיִם וְהָיִינוּ נִלְחָמִים כְּנֶגְדּוֹ. וְהִצְלִיחַ לָהֶם וְעָשׂוּ. הִבִּיט בָּהֶם וְהֱפִיצָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם. אָמַר לָהֶם, אַתֶּם אוֹמְרִים פֶּן נָפוּץ, תִּהְיוּ נְפוּצִים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ (משלי י, כד).

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַר קְרָא בַּפְּלִשְׁתִּים, בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים, זֶה גָּלְיַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, טז): וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב. לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי (שמואל א יז, מד): וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר הָאָרֶץ אֲחָזַתּוּ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲנָא אֲמִינָא טַעְמָא, וְאָבוֹא אֵלֶיךָ אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא לְכָה אֵלַי, מְלַמֵּד שֶׁהָאָרֶץ אֲחָזַתּוּ. רַבִּי יַנַּאי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה קוֹפְּלִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּאָדָם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד (תהלים קמ, ט): אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, לֹא תִתֵּן תַּחְמוּדְתָא. (תהלים קמ, ט): זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, לָא תְרַפֵּי לֵיהּ. (תהלים קמ, ט): יָרוּמוּ סֶלָה, חֲזֵק כִּתְפוֹי. רַבִּי יוּדָן אָמַר מִתְאַוֶּה בְּדָוִד שֶׁהָיָה (שמואל א טז, יב): יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, מִיָּד אָמַר דָּוִד: אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, תַּחְמוּדְתָא, אֲבָל (משלי י, כד): וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הִלְקָהוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, מו): יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי, וְאֵין יְסַגֶּרְךָ זֶה, אֶלָּא צָרַעַת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יג, ד): וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן. צָרַי וְאוֹיְבַי לִי (שמואל א יז, מט): וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה שֶׁל פְּלִשְׁתִּים, לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה שֶׁל פְּלִשְׁתִּים, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. בְּזֹאת אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּסִקְוָוטְרִיס שֶׁהִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה בַּתּוֹרָה וְאָמַר לָהֶם לַזְּקֵנִים (דברים לג, ז): וְזֹאת לִיהוּדָה.