מדרש על משלי 10:27

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי י כז) יראת ה׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה. יראת בה׳ תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ת״י שנים ולא שמשו בו אלא י״ח כהנים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ת״כ שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים צא מהם מ׳ שנה ששמש שמעון הצדיק ופ׳ שנה ששמש יוחנן כהן גדול וי׳ ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י״א ששמש רבי אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כ״א לא הוציא שנתו. אמר רבי יוחנן בן תורתא וכ״כ למה לפי שהיו לוקחים אותה בדמים. דאמר רבי אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא א״ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהיו שם ב׳ דברים גלוי עריות ובזוי קדשים. גלוי עריות דכתיב (שמואל א ב לב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד. ואע״ג דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יוחנן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה מתוך (שם ע״ב) ששהו את קיניהם מיהא מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום, בזוי קדשים דכתיב (ש״א ב טו) גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח וגו׳ ויאמר אליו האיש קטר יקטירון ביום החלב וגו׳ עד כי נאצו האנשים את מנחת ה׳:

ה אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי י׳:כ״ז) "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה", "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים", זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים, וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בּוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים [גְּדוֹלִים]. "וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה", זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְשִׁמְּשׁוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים. צֵא מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, וְעֶשֶׂר שֶׁשִּׁמֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיַּאבִי, וְאַמְרֵי לָהּ: אַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁשִּׁמֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, מִכָּאן וָאֵילָךְ, צֵא וַחֲשֹׁב! כָּל אֶחָד [וְאֶחָד] לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ. (אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא: וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים אוֹתָהּ בְּדָמִים, דְּאָמַר רַבִּי אַסָּא: תַּרְקְבָא דְּדִינְרֵי עַיְלָא לֵיהּ מַרְתָּא בַּת בַּיְתוֹס לְיַנַּאי מַלְכָּא, עַד דְּאוּקְמֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכַהֲנֵי רַבְרְבֵי). וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא: מִפְּנֵי מָה חָרְבָה שִׁילֹה? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁנֵי דְּבָרִים, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּבִזּוּי קָדָשִׁים. "גִּלּוּי עֲרָיוֹת" דִּכְתִיב: (שמואל א ב׳:כ״ב) "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד, וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָאוֹמֵר: בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ", אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁהוּ אֶת קִנֵּיהֶם, [מִיהָא] מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבוּם. "בִּזּוּי קָדָשִׁים" דִּכְתִיב: (שמואל א ב׳:ט״ו) "גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ וְגוֹ', וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ: קַטֵּר יַקְטִרוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְגוֹ', (עַד) כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'".

דָּבָר אַחֵר, עֵת לָלֶדֶת, מֵעֵת לָלֶדֶת הִיא עֵת לָמוּת, מִשָּׁעָה שֶׁאָדָם נוֹלָד הוּא נִגְזַר עָלָיו כַּמָּה שָׁנִים יִחְיֶה, אִם זָכָה הוּא מַשְׁלִים אֶת שְׁנוֹתָיו אִם לָאו פּוֹחֲתִין לוֹ מֵהֶם, דִּכְתִיב (משלי י, כז): יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה, כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וְרַבָּנָן אָמְרִין אִם זָכָה מוֹסִיפִין לוֹ עַל שְׁנוֹתָיו, אִם לָאו פּוֹחֲתִין לוֹ מִשְּׁנוֹתָיו, אִם זָכָה מוֹסִיפִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, ה): הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אָמְרוּ לוֹ מִשֶּׁלּוֹ מוֹסִיפִין, תֵּדַע דְּהָא כְתִיב (מלכים א יג, ב): הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָה שְׁמוֹ וגו', וַעֲדַיִן לֹא בָּא מְנַשֶּׁה לָעוֹלָם. אֲמַר לְהוֹן מִי כְּתִיב הִנֵּה בֵן נוֹלַד לְבֵית דָּוִד מִשֶּׁל חִזְקִיָּהוּ, לֹא נֶאֱמַר כֵּן אֶלָּא לְבֵית דָּוִד בֵּן, מִשְּׁאָר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְדָא מְסַיֵּעַ לְמַה דְּאָמְרִין חַכִּימַיָא רַבָּנָן, מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִגְדוֹלֵי צִפּוֹרִי שֶׁבָּאתָה לוֹ מִילָה, וְעָלוּ אַנְשֵׁי עֵין תְּאֵנָה לְכַבְּדוֹ, וְעָלָה עִמָּהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כַּד אֲתוֹן לְפִילָן אַשְׁכְּחוּן קָל טַלְיָיא קָיְימִין מַדְּחֲכִין קוֹמֵי חֲדָא דַרְתָּא, חָמָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא עוּלִין וְיָאֶה, אֲמָרוּן לֵית אַתְּ זָיַע מִן הָכָא עַד דְּאַתְּ מְרַקֵּיד לָן צִיבְחַר. אֲמַר לוֹן לֵית דָּא מִן דִּידִי, דַּאֲנָא גְּבַר סַב, וּזְעַף לוֹן וְלָא אִיזְדַּעְזְעוּ וְלָא אִיתְכַּנְעוּן. תְּלָה אַפּוֹי וַחֲמָא הֲדָא דַרְתָּא הֲפִיכָא, אֲמַר לוֹן אֲנִיבוּן אַבַּתְרָי, מַה דַּאֲנָא אֲמַר לְכוֹן, אִיזְלוּן אֲמַרֵי לְהָדֵין מָרָא דַּהֲדָא דַרְתָּא, אִין דָּמֵיךְ יִתְּעֵיר דְּרֵישֵׁיהּ דְּחֶטְיָיה חָלֵי וְסוֹפֵיהּ מָרִיר. מִן קָל מִילֵיהוֹן אִיתְעֵיר מָרָא דַּהֲדָא דַרְתָּא וְנָפַק לֵיהּ וּרְבַע לֵיהּ עַל רִיגְלֵיהּ. אֲמַר רַבִּי אֲנָא בָּעֵי מִינָךְ לָא תִסְתַּכֵּל לְמִילֵּיהוֹן, דְּאִינוּן טַלְיָין וְשַׁטְיָין. אֲמַר לֵיהּ מַה נַּעֲבֵיד לָךְ וּגְזֵרְתָּא גְּזִירָא, בְּרַם תָּלֵי אֲנָא לָךְ עַד זְמַן דְּתַפֵּיק כָּל מַה דְּאִית לָךְ בְּדַרְתָּא, כֵּיוָן דְּאַפֵּיק כָּל מַה דְּאִית לֵיהּ בְּדַרְתָּא, סְלֵיקַת הַהִיא דַרְתָּא וּנְחַתַת לַהּ. אָזְלִין לִמְקַיְימָה מִצְוָתָא דִּגְזֵירְתָּא, וַהֲוָה אֲבוּי דְּמַיְינוּקָא מַשְׁקֵי לוֹן חֲמַר עַתִּיק וַאֲמַר, שְׁתוֹן מִן הָדֵין חַמְרָא טָבָא דַּאֲנָא רָחִיץ בְּמָארֵיהּ דִּשְׁמַיָא מִינֵיהּ אֲנָא מַשְׁקֵי לְכוֹן בְּמִשְׁתּוֹתֵיהּ. וַעֲנוֹ בַּתְרֵיהּ כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כָּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה. מִן קָל מִילֵּיהוֹן נְפַק רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בַּחֲשֵׁיכָתָא וּפְגַע בֵּיהּ שְׁלִיחֲהוֹן דִּבְרִיָּיתָא, אֲמַר לֵיהּ מִן בְּגִין דְּאַתּוּן רָחֲצִין עַל עוֹבָדֵיכוֹן טָבְיָא אַתּוּן נָפְקִין עַל שָׁעָה דְּלָא שָׁעָה, אֲמַר לוֹ אַתְּ מָאן אַתְּ, אֲמַר לוֹ אֲנָא שְׁלִיחֲהוֹן דִּבְרִיָּיתָא. אֲמַר לוֹ וְלָמָּה אַפָּיךְ בִּישִׁין, אֲמַר מִן קָל מִילַּיָא קַשְׁיָאתָא דַּאֲנָא שָׁמַע מִן בְּרִיָּיתָא בְּכָל יוֹם. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אִינוּן, אֲמַר לֵיהּ הָדֵין מַיְינוּקָא דִּגְזַרְתּוּן יוֹמָא דֵין פִּתְקֵיהּ גַּבִּי דְּאִינְסַב יָתֵיהּ מִן הָכָא לִתְלָתִין יוֹמִין, וַהֲוָה אֲבוּי מַשְׁקֵי לְכוֹן וַאֲמַר אִישְׁתּוּן חֲמַר טַב דַּאֲנָא רָחִיץ בְּמָארֵי דִשְׁמַיָא מִינֵיהּ אֲנָא מַשְׁקֵי לְכוֹן בְּמַשְׁתּוֹתֵיהּ, וּשְׁמָעִית וַעֲצָבִית, דִּצְלוֹתְהוֹן מְבַטְלָה יָתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ חַיָּיךְ דְּאַתְּ מַחֲמֵי לִי פִּיתְקִי, אֲמַר לֵית אֲנָא שַׁלִּיט עַל דִּידָךְ וְלָא עַל דִּלְחַבְרָךְ. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר דִּבְכָל יוֹם וָיוֹם אַתּוּן עֲמֵלִין בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וְעוֹשִׂין צְדָקוֹת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף יָמִים עַל יְמֵיכֶם. אֲמַר לֵיהּ יְהֵא רַעֲוָא מִקַּמֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֵיךְ מַה דְּלֵית אַתְּ שַׁלִּיט עַל פִּיתְקִינַן כָּךְ לָא יְהֵא לָךְ רְשׁוּ לַעֲבוֹר עַל מִילָּנַן, וּבָעַיִן רַחֲמֵי מִן שְׁמַיָא וְחָיֵי מַיְנוּקָא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא מַה לָּנוּ הַמַּעֲשֶׂה, אֵין לִי הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא מִקְרָא מָלֵא (שמות כג, כו): אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא, שֶׁהֲרֵי משֶׁה כַּמָּה מִצְווֹת עָשָׂה, וְכַמָּה צְדָקוֹת, וּבַסּוֹף נֶאֱמַר לוֹ (דברים לא, יד): הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, הֱוֵי עֵת לָלֶדֶת. דָּבָר אַחֵר, עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, מִשֶּׁנּוֹלַד אָדָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לוֹ שֶׁיִּשָֹּׂא אִשָּׁה עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה, הִגִּיעַ לְעֶשְׂרִים וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ עֵת לָלֶדֶת הוּא לְךָ וְלֹא רָצִיתָ, אֵין זוֹ אֶלָּא עֵת לָמוּת. אִית דְּאַמְרֵי מַה דְּיִקְלֵיהּ יִדְבֶה צִיבְחַר. עֵת לָטַעַת, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם. וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ, בִּשְׁעַת מִלְחָמָה.