מדרש על משלי 11:3

בבא מציעא פרק ג - [מַאי שְׁנָא לֹוֶה דִּמְהֵימָן לֵיהּ לַמַּלְוֶה], וּמַאי שְׁנָא מַלְוֶה דְּלָא מְהֵימָן לֵיהּ לַלֹּוֶה? לֹוֶה מְקַיֵּם בֵּיהּ בַּמַּלְוֶה: (משלי י״א:ג׳) "תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם", מַלְוֶה מְקַיֵּם בֵּיהּ בַּלֹּוֶה (שם) "וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם".

ב') דבר אחר, אשרי תמימי דרך - הה"ד שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר (תהלים ל״ז ל"ז), א״ר תנחומא כך לימדו אותנו ר׳ יהודה הלוי בר שלום ור׳ פנחס הכהן ורב הונא - שלשתן אמרו ששלש פעמים גוג ומגוג יבואו על ישראל לעתיד לבא, ובשלישית הן באין ועולין לירושלם, והן הולכין ליהודה ומכתיבין בהן שהן גבורים שנאמר וגברתי בה׳, וכן הוא אומר הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלַים סַף רַעַל (זכריה י״ב ב'), מהו סף רעל? שהוא עתיד להשקות את העמים כוס תרעלה של דם, אין סף רעל אלא כוס דם, שנאמר ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב), כיון שהן עולין לשם מה הן עושין? מוסרין לכל אחד ואחד מבני ישראל שני גבורים. למה? כדי שלא יברחו, כיון שגבורי יהודה עולין ומגיעין לירושלם להתפלל בלבם, ואומרים נפול בידם ולא הם בידינו. ולמה מתפללין הם בלבם? שהם מתייראין להשמיע קולם, הה״ד וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם (זכריה י״ב ה'), אמר להם הקב״ה, בתמימות באתם - חייכם שהתמימות מעלה עליכם, שנאמר תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם (משלי י״א ג'), באותה שעה הקב״ה נותן להם ליהודה גבורה והם שולפין כלי זיין שלהם, ומכין לאותן האנשים מימינם ומשמאלם והורגין אותם - הוי אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ.

אמר רבי חמא ברבי חנינא מ״ד (שיר ב ב) כתפוח בעצי היער וגו׳ למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ההוא מינא דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבא אצבעתי דמא א״ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו. א״ל אנן דסגינן בשלמותא כתיב כן (משלי יא ג) תומת ישרים תנחם. הנך אינשי דסנן בעלילותא כתיב בהו (שם) וסלף בוגדים ישדם: