מדרש על משלי 12:9

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם (בראשית כו, יא), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אֲפִלּוּ צְרוֹר אַל יִזְרֹק בָּהֶם אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נו, ז): יָגוּרוּ יִצְפֹּנוּ הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. (בראשית כו, יג): וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, אָמַר רַבִּי חָנִין עַד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים זֶבֶל פִּרְדוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק וְלֹא כַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ. (בראשית כו, יד): וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה, דָּנִיֵּאל חַיָּטָא אָמַר וְעַבְדָהּ כְּתִיב, אִם אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּמוֹ עֶבֶד לְעַבְדּוֹ, אֵינוֹ קוֹנֶה אוֹתוֹ, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב, ט): טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם צָרִיךְ לִטְרֹחַ וּלְבַקֵּשׁ יְצִיאוֹת בֵּיתוֹ, וְהֵם יוֹשְׁבִים בְּבֵיתוֹ. (בראשית כו, טז): וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ כָּל אוֹתָן עֲצֻמוֹת שֶׁעָצַמְתָּ לֹא מִמֶּנּוּ הָיָה לָךְ, לְשֶׁעָבַר הָיָה לָךְ חָדָא קְוַקַיָא וְכַדּוּן אִית לָךְ קְוַקַיָא סַגִּין.