מדרש על משלי 16:5

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב״ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים קא ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו. ואיכא דמתני לה אמספרי לה״ר שנאמר מלשני בסתר רעהו. א״ר אלכסנדרי כל מי שיש בו גסות הרוח אפילו רוח קמעא עוכרתו שנאמר (ישעיה נז כ) והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קמעא עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית דם עאכ״ו. א״ר חייא בר אשי אמר רב תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית אמר רב הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כסאסאה לשבלתא אמר רבא בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה. אמר ר״נ בר יצחק לא מינה ולא מקצתה מי זוטרא מ״ד ביה (משלי טז ה) תועבת ה׳ כל גבה לב:

י אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהילים ק״א:ה׳) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו. ואיכא דמתני לה אמספרי לה"ר שנאמר מלשני בסתר רעהו. א"ר אלכסנדרי כל מי שיש בו גסות הרוח אפילו רוח קמעא עוכרתו שנאמר (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קמעא עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית דם אעכ"ו. א"ר חייא בר אשי אמר רב תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית אמר רב הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כסאסאה לשבלתא אמר רבא בשמתא מאן דאית ביה ובמשתא מאן דלית ביה. אמר ר"נ בר יצחק לא מינה ולא מקצתה מי זוטרא מ"ד ביה (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב.

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה יג, טו): שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ וגו', מַהוּ שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְעוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה וְאַל תְּדַבְּרוּ גְבוֹהוֹת, (ירמיה יג, טו): כִּי ה' דִּבֵּר, וְהֵיכָן דִּבֵּר (משלי טז, ה): תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב. דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה וְאַל תַּגְבִּיהַּ אֶת אָזְנֶיךָ מִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, כִּי ה' דִּבֵּר, וְהֵיכָן דִּבֵּר (משלי כח, ט): מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהַאֲזִינוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה. מַהוּ וְאַל תִּגְבָּהוּ, אַל תִּגְבְּהוּ אֶת הַטּוֹבָה מִלָּבוֹא בָּעוֹלָם, כִּי ה' דִּבֵּר, וְהֵיכָן דִּבֵּר (ישעיה א, יט כ): אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר. מַהוּ אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַסַּיִּף וְהַסֵּפֶר, יָרְדוּ כְּרוּכִים מִן הַשָּׁמַיִם, אָמַר לָהֶן אִם תַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אַתֶּם נִצּוֹלִים מִן הַסַּיִּף הַזֶּה, וְאִם לֹא תַעֲשׂוּ, אַתֶּם נֶהֱרָגִים בַּסַּיִּף הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם וגו', אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ הֲרֵי מוֹנַיִיק שֶׁל זָהָב, וְאִם לָאו הֲרֵי כְּבָלִים שֶׁל בַּרְזֶל. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אִם עֲשִׂיתֶם אֶת רְצוֹנִי הֲרֵי הַטּוֹב וְהַבְּרָכָה, וְאִם לָאו, הֲרֵי הַקְּלָלָה, הֲרֵי שְׁתֵּי דְרָכִים לִפְנֵיכֶם, רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.