מדרש על משלי 17:13

רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (משלי יז, יג): מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם קִדֶּמְךָ חֲבֵרְךָ בַּעֲדָשִׁים קַדְמֶנּוּ בְּבָשָׂר, לָמָּה שֶׁהוּא גָּמַל עָלֶיךָ תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא לֹא סוֹף דָּבָר מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת רָעָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (שמות כג, ה): כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָֹּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַר קְרָיָה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, דִּכְתִיב אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

זהו שאמר הכתבו אם לא יסחבום צעירי הצאן. אמר רבי שמואל בר נחמני מסורת אגדה הוא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בנניה של רחל, למה, שאם באים השבטים לדין עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך הוא אומר להם למה רדפתם את יוסף אחיכם ואינכם מעולין ממני וכיון שהוא בא אצל יוסף אומר לו למה רדפת את אחיך ואינו יכול להשיבו אם תאמר שעשה לך רעה אף אחי שלמו לי רעה ואני שלמתי להם טובה מיד הוא שותק ועליו הכתוב אומר הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה, הנה היו כקש זה עשו, שנאמר ובית שעו לקש. אש שרפתם זה יעקב שנאמר והיה בית יעקב אש, לא יצילו את נפשם מיד להבה זה יוסף שנאמר ובית יוסף להבה, זה כתיב בו נער והוא נער את בני בלהה, וזה כתיב בו קטן הנה קטן נתתיך בגוים יבא זה ויפול ביד זה, זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, זה כתיב בו ואת האלהים אני ירא וזה כתיב בו ולא ירא אלהים: