מדרש על משלי 22:18

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים וְגוֹ'. מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְשֶׁעָתִיד לִהְיוֹת. הֶרְאָה לוֹ שִׁמְשׁוֹן עוֹמֵד מִדָּן, וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִן נַפְתָּלִי, וּמִן כָּל דּוֹר וָדוֹר, דּוֹר וָדוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר וָדוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר וָדוֹר וּרְשָׁעָיו, דּוֹר וָדוֹר וְצַדִּיקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְגוֹ' (דברים לד, ד). מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָהוּ גֵּיהִנָּם. אָמַר מֹשֶׁה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי נִדּוֹנִין בָּהּ. אָמַר לֵיהּ: הָרְשָׁעִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' (ישעיה סו, כד). הִתְחִיל מֹשֶׁה מִתְיָרֵא מִן גֵּיהִנָּם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֶרְאֵיתִיךָ בְּעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַּעֲבֹר (דברים לד, ד). וּמַה הוּא זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר (שם). לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָכֶם, קִיַּמְתִּיהָ לְבָנֵיכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: לֵאמֹר. זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה. וְכִי הָאָרֶץ נוֹפֶלֶת. וַהֲלֹא כְּתִיב: וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת (קהלת א, ד). אֶלָּא כְּשֶׁבָּאוּ הַמְּרַגְּלִים וְהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ, וְאָמְרוּ, וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים (במדבר יג, לג), וְאָמְרוּ, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (שם פסוק לא), כָּעַס עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. אָמְרוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אִלּוּ הָיוּ הַמְּרַגְּלִים שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה, בְּדִין הוּא שֶׁנַּאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְגוֹ' (דברים יז, ו), וַהֲרֵי הֵן עֲשָׂרָה. אָנָה אֲנַחְנוּ עוֹלִים וְגוֹ' (שם א, כח), כִּבְיָכוֹל אֵין בַּעַל הַבַּיִת יָכֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נָטַל שַׂר הָאָרֶץ וּכְפָתוֹ וְהִפִּילוֹ לִפְנֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְגוֹ' (שם פסוק כא). וְכִי לִפְנֵיהֶם הָיְתָה. אֶלָּא שֶׁהִפִּיל שָׂרָהּ, וְאָמַר לָהֶם: עֲלֵה רֵשׁ וְגוֹ' אַל תִּירָא וְאֶל תֵּחַת (שם), לֹא מִן הַנְּפִילִים, וְלֹא מִן עַם גָּדוֹל וְרָב מִמֶּנּוּ. וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בַּנַּחֲלָה וְגוֹ' (יחזקאל מה, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי (תהלים טז, ו). חֲבָלִים נָפְלוּ לִי, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. לְפִי שֶׁנֶּחְלְקָה הָאָרֶץ לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל מז, יג). בַּנְּעִימִים, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: כִּי נָעִים כִּי תִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ וְגוֹ' (משלי כב, יח). אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא נָאֶה וּלְבוּשׁוֹ כָּעוּר, הוּא כָּעוּר וּלְבוּשׁוֹ נָאֶה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם כֵּן, אֶלָּא הֵם נָאִים וּלְבוּשֵׁיהֶם נָאִים. הֵם נָאִים לָאָרֶץ, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָאָה לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וְיַלְבִּישֵׁנִי (איוב כט, יד).

(משלי כב יז): "הט אזנך ושמע דברי חכמים" - אם נכנסת לבית המדרש וראית חכמים שיושבין ומתעסקין בשיחתה של תורה, הט אזנך ושמע לדבריהם על מנת שתשמרם, שנאמר: (משלי כב יח): "כי נעים כי תשמרם בבטנך". (משלי כב יט): "להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה" - אמר שלמה: הודעתי חכמתי בעולם הזה כדי שתהא שמורה לדורות.

זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, וְכִי הָאָרֶץ נוֹפֶלֶת, וַהֲלוֹא כְתִיב (קהלת א, ד): וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת, אֶלָּא כְּשֶׁבָּאוּ הַמְרַגְּלִים וְהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ, כָּעַס עֲלֵיהֶם משֶׁה, אָמְרוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, משֶׁה רַבֵּנוּ אִלּוּ הָיוּ הַמְרַגְּלִים שְׁנַיִם שְׁלשָׁה, בְּדִין הוּא שֶׁנַּאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, טו): עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים, הֲרֵי הֵן עֲשָׂרָה, (דברים א, כח): אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, כִּבְיָכוֹל אֵין בַּעַל הַבַּיִת יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵלָיו מִשָּׁם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל שַׂר הָאָרֶץ וּכְפָתוֹ וְהִפִּילוֹ לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, כא): רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ, וְכִי לִפְנֵיהֶם הָיְתָה, אֶלָּא שֶׁהִפִּיל שָׂרָהּ וְאָמַר לָהֶם (דברים א, כא): עֲלֵה רֵשׁ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, לֹא מִן הַנְּפִילִים וְלֹא מִן עַם רָב. כְּתִיב (יחזקאל מה, א): וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים טז, ו): חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי, חֲבָלִים נָפְלוּ לִי, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, לְפִי שֶׁנִּתְחַלְּקָה הָאָרֶץ לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, יג): גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. בַּנְעִמִים, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יח): כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ, יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא נָאֶה וּלְבוּשׁוֹ כָּעוּר, הוּא כָּעוּר וּלְבוּשׁוֹ נָאֶה, וְיִשְׂרָאֵל הֵם נָאִים לָאָרֶץ וְהָאָרֶץ נָאָה לָהֶם, לְכָךְ כְּתִיב: אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב כט, יד): צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי. כְּתִיב (יהושע ז, יט): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ עָכָן בִּשְׁבִיל דָּבָר זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲנִי מֵת, כֵּיוָן שֶׁרָאָה עָכָן כָּךְ אָמַר בְּלִבּוֹ עַכְשָׁו אֲנִי נִלְכַּד בַּגּוֹרָל, אֵינִי מַאֲמִין וְנֶחְשָׁב כַּזְּבָן לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ עָכָן לָמָּה תַפִּיל גּוֹרָלוֹת בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי בֵיתִי, אֲנִי אַפִּיל הַגּוֹרָל בֵּינְךָ וּבֵין פִּינְחָס, אִם לֹא יַעֲלֶה הַגּוֹרָל עַל שְׁנֵיכֶם אַף אֲנִי מַאֲמִין, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ: בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל תֵּן לוֹ תּוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי, אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ אַף אַתָּה הַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ. מִיָּד נָפַל מַחְלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה בִּמְרִיבָה וְהָרְגוּ מִיִּשְׂרָאֵל כִּתּוֹת כִּתּוֹת, כֵּיוָן שֶׁרָאָה עָכָן כָּךְ, אָמַר בְּלִבּוֹ כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא, וַאֲנִי עַל יָדִי נֶהֶרְגוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, אֲנִי חוֹטֵא וּמַחְטִיא, מוּטָב אֲנִי אוֹדֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ וְאַל תָּבוֹא תַּקָּלָה עַל יָדִי, מֶה עָשָׂה עָכָן עָמַד וְהִשְׁמִיעַ קוֹלוֹ לְכָל הַקָּהָל, וְהַסּוּ כָּל הַקָּהָל לְפָנָיו, וְאָמַר לִיהוֹשֻׁעַ (יהושע ז, כ): אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי לֹא זֹאת בִּלְבָד אֶלָּא כְּבָר מָעַלְתִּי בַּאֲחֵרוֹת, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: וַאֲנִי כָּךְ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּךָ אֶלָּא הַגֶּד נָא וְאַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי, אָמַר לוֹ (יהושע ז, כא): וָאֵרֶא בַשָּׁלָל. אָמַר הִסְתַּכַּלְתִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים כ, יד): וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ, (יהושע ז, כא): אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם, וְאַל תֹּאמַר שֶׁאֲנִי עָנִי וְהָיִיתִי צָרִיךְ, שֶׁאֵין בַּשֵּׁבֶט עָשִׁיר מִמֶּנִּי, מִיָּד (יהושע ז, כב): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף [טמון] תַּחְתֶּיהָ. מִפְּנֵי מָה שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ כְּדֵי שֶׁלֹא יִגְנְבוּ אוֹתָם שֵׁבֶט יְהוּדָה וְלֹא יוֹסִיפוּ בְּמַחְלֹקֶת, לְפִיכָךְ שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מְהֵרָה (יהושע ז, כג): וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי ה', מַהוּ וַיַּצִּקֻם, שֶׁחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר יְהוֹשֻׁעַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּשְׁבִיל אֵלּוּ כָּעַסְתָּ עַל בָּנֶיךָ, הֲרֵי הֵם נְתוּנִים לְפָנֶיךָ, מִיָּד (יהושע ז, כד): וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו כְּדֵי לְרַדּוֹתָן, (יהושע ז, כד): וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לִשְׂרֵפָה, (יהושע ז, כד): וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ לִרְאוֹת בְּדִינוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ רְגִילִים לַעֲשׂוֹת, (יהושע ז, כד כה): וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר, וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁע מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה, בַּיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא, וְיֵשׁ לְךָ חֵלֶק בּוֹ, (יהושע ז, כה): וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן הוּא לְבַדוֹ, (יהושע ז, כה): וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ בְּמָמוֹנוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר לוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה (יהושע ז, טו): וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָֹּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהוֹדָה עָכָן שֶׁבְּשַׁבָּת גָּנַב וְהוֹצִיאָם מִירִיחוֹ וְהִטְמִין בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ, וְנִסְקַל עַל חִלּוּל שַׁבָּת, וְנִשְׂרַף עַל שֶׁמָּעַל בַּחֵרֶם, וּמִנַּיִן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ (יהושע ו, ב ד): רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל, וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים, וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּשַׁבָּת נִכְבְּשָׁה חוֹמַת הָעִיר, דָּבָר זֶה עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִדַּעְתּוֹ וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ, דִּכְתִיב (שמות לא, יד): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם, וְכָל מַה שֶּׁכָּבַשְׁנוּ יְהֵא קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו, יט): וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַה' אוֹצַר ה' יָבוֹֹא, וּמִנַּיִן שֶׁהִסְכִּימוּ עַל יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו, יז): וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (יהושע ז, כו): וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי טז, יד): חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה, זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהֵשִׁיב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְׂרָאֵל.