מדרש על משלי 24:31

(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - אמר רבי זירא: מכאן אתה למד, שהסכים שלמה על דעתו של דוד אביו, שדוד אמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'", ושלמה אמר: יראת ה' ראשית דעת, לומר שהחכמה והדעת שקולים כאחד "חכמה ומוסר אוילים בזו" - תמן תנינן: (משנה אבות ד ח): "רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות". ד"א "חכמה ומוסר" - אם מוסר, למה חכמה? ואם חכמה, למה מוסר? אלא, אם למד אדם דברי תורה, ויושב ומתעסק בהן כדי צרכן, הרי בידו חכמה ומוסר; ואם לאו - הם מתבוזזים, ונקרא אויל. תמן תנינן (אבות דרבי נתן כד#ו): "מתוך שאינו עמל בהן - סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא, ראש הפרשה ואינו יודע אפילו פסוק אחד, ועליו אמר שלמה: (משלי כד ל): "על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כלו קמשונים וגו'", שמתוך שכחה סופו לטהר את הטמא ולטמא את הטהור, ועליו אמר שלמה (משלי כד לא): "כסו פניו חרולים", ואם מתעסק בהם כדי צרכם - הם מצהילים ומזהירים לו פניו, שנאמר (דניאל יב ג): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"". לפיכך צפה שלמה בחכמתו ואמר: (משלי א ח): "שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך": "שמע בני מוסר אביך" - מה שנמסר לך בסיני על כבוד אב; "ואל תטוש תורת אמך" - מה שהזהירו לך בסיני על כבוד האם. ואם עשית כן, נמצאת עושה כבוד אב ואם ד"א "שמע בני מוסר אביך" - זו תורה שבכתב; "ואל תטוש תורת אמך" - כל מה שנתפרש לך בסיני מפי הגבורה בתורה, על טהרה טהרה, ועל טומאה טומאה, ועל איסור איסור, ועל היתר היתר, ואם עשית כן - נמצאו דברי תורה נזר לראשך וקטליות לגרגרותיך, דכתיב: (משלי א ט): "כי לווית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך" - כל זמן שאתה משמיע קולך בהן, הן נעשים לך דבש וחלב תחת לשונך.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כד, ל): עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב, אָמַר רַב הוּנָא הֲרֵי שֶׁקָּנָה שָׂדֶה וְקָנָה כֶּרֶם קָרוּי אִישׁ, וְקָרוּי אָדָם, וְנִקְרָא עָצֵל, מָה הֲנָיָה לוֹ. אֶלָּא עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, עַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב, זוֹ חַוָּה. אָמַר רַב הוּנָא הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנִּקְרֵאת חַוָּה אָדָם (ישעיה מד, יג): כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת. (משלי כד, לא): וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׁנִים, (בראשית ג, יח): וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ. (משלי כד, לא): כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, (בראשית ג, יט): בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם. (משלי כד, לא): וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה, (בראשית ג, כג): וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' מִגַּן עֵדֶן, כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָחוֹ הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו, (בראשית ג, כב): וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, הָוָה כְּחַד מִמֶּנּוּ.

[הן האדם]. זהו שאמר הכתוב על שדה איש עצל עברתי ועל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד ל), על שדה איש עצל עברתי, זה אדם שהיה עצל מלעשות תשובה, ועל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד ל) זה חוה, ששמעה לדברי נחש. והנה עלה כלו קמשונים (שם שם לא), שמלאו כל העולם פורענות. כסו פניו חרולים (שם), שנאמר וקוץ ודרדר (בראשית ג יח), וגדר אבניו נהרסה (משלי כד לא), שפרץ גדירו של עולם, כיון שנגזרו עליו גזירות רעות התחיל מקונן הן האדם.