מדרש על משלי 26:19

כל השומע יצחק. יתמה לי איך נהיה דבר זה ללדת אשה בת תשעים, וכן ותצחק שרה (בראשית יח יב), תמה בלבה. ויש צחוק שהוא על דבר עבירה, כדכתיב בישמעאל אשר ילדה לאברהם מצחק (שם כא ט), וכתיב בעגל ויקומו לצחק (שמות לב ו), וכתיב כן איש רימה את רעהו (ויאמר הלא מצחק) [ואמר הלא משחק] אני (משלי כו יט), ויש צחוק שהוא כשחוק, כגזן ויהי כמצחק בעיני חתניו (בראשית יט יד), שהשחוק לשון בזיון ולעג הוא, וכה"א (ה') [יושב] בשמים ישחק (תהלים ב ד), שחוק לרעהו אהיה (איוב יב ד), זולת במקומות מיוחדין נמצא שחוק וצחוק לשון שמחה, כדכתיב ויצא מהם תודה וקול משחקים (ירמי' ל יט), לכך דרש ר' ברכי' צחוק עשה לי אלהים שמחה יתירה עשה לי הקב"ה, כי נתן לי הריון עם בן זכר:

(משלי כה יח): "כמתלהלה היורה זיקים חצים ומוות" - אמר רבי אלעזר בר' שמעון: כל מי שהוא יושב ומרמה את חבירו בדברים קשים - כאילו זורק לו חצים ומוות. (משלי כו יט): "כן איש רימה את רעהו ואמר 'הלא משחק אני'" - מה כתיב אחריו: (משלי כו כ): "באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון" - מה האש, במקום שאין עצים אין האש, כך במקום שאין לשון הרע ישתוק מדון. מה כתיב אחריו: (משלי כו כא): "פחם לגחלים ועצים לאש, ואיש מדיינים לחרחר ריב".