מדרש על משלי 27:14

(דף ד ע״ב) רבי שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנטשו משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו. וריש לקיש אמר שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה יכול לומר להן אין אני נזקק לכם שנאמר (דברים א יז) לא תגורו מפני איש:

ח תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, כְּתִיב הָכָא: (תהילים י״ב:ד׳) "לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת", וּכְתִיב בַּעֲבוֹדָה זָרָה: (שמות ל״ב:ל״א) "אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה", בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, כְּתִיב: (בראשית ל״ט:ט׳) "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים". בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּתִיב: (שם ד) "גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא". 'גְּדוֹלוֹת', אֵימָא תַּרְתֵּי? הֵי מִינַיְהוּ מַפְקַת? בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי: "לָשׁוֹן תְּלִיתָאִי קְטִיל תְּלָתָא", הוֹרֶגֶת לִמְסַפְּרוֹ וְלִמְקַבְּלוֹ וְלָאוֹמְרִים עָלָיו. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (משלי י״ח:כ״א) "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" וְכִי יֵשׁ יָד לַלָּשׁוֹן? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: מַה יָּד מְמִיתָה, אַף לָשׁוֹן מֵמִיתָה. אִי, מַה יָּד אֵינָהּ מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ, אַף לָשׁוֹן אֵינָהּ מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (ירמיהו ט׳:ז׳) "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם", אִי, מַה חֵץ שָׁחוּט, עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה, אַף לָשׁוֹן עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ". וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִיב: "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם", "חֵץ שָׁחוּט [לְשׁוֹנָם"] לָמָּה לִי? הָא קָמַשְׁמַע לָן: דְּקַטִּיל כְּחֵץ. וּמֵאַחַר דִּכְתִיב: "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם", "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" לָמָּה לִי? כִּדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: דְּבָעִי, חַיֵּי, בְּלִישְׁנֵיהּ, דְּבָעֵי מַיֵּית, בְּלִישְׁנֵיהּ. הֵיכִי דָּמִי לִישְׁנָא בִּישָׁא? אָמַר (רבא) [רַבָּה]: כְּגוֹן דְּאָמַר: אִיכָּא נוּרָא בֵּי פְּלַנְיָא. אָמַר לוֹ אַבַּיֵי: מַאי קָא עָבִיד? גִּלּוּיֵי מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא? אֶלָּא דְּמַפִּיק בְּלָשׁוֹן הָרַע, וְאָמַר: (איכא דמשתכחא) [הֵיכָא מִשְׁתַּכְּחָא] נוּרָא? אֶלָּא בֵּי פְּלַנְיָא, דְּאִיכָּא בִּשְׂרָא וְכַוְרֵי. אָמַר (רב פפא) [רַבָּה]: כָּל מִלְּתָא דְּמִתְאַמְרָה בְּאַפֵּי מָרָהּ, לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישְׁנָא בִּישָׁא. אָמַר לוֹ אַבַּיֵי: כָּל־שֶׁכֵּן! דְּאִיכָּא חוּצְפָּא וְלִישְׁנָא בִּישָׁא. אָמַר לוֹ: אֲנָא כִּי הָא דְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לִי: דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. אָמַר (רבא) [רַבָּה] בַּר רַב הוּנָא: כָּל מִלְּתָא דְּמִתְאַמְרָה בְּאַפֵּי תְּלָתָא לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישְׁנָא בִּישָׁא. מַאי טַעְמָא? חַבְרָךְ, חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ, חַבְרָא אִית לֵיהּ. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: מַאי דִּכְתִיב: (משלי כ״ז:י״ד) "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ", כְּגוֹן דְּאִיקְלַע לְאוּשְׁפִּיזָא, וְטָרְחוּ קַמֵּיהּ שַׁפִּיר, לְמָחָר נָפִיק יָתִיב בְּשׁוּקָא וְאָמַר: "רַחֲמָנָא לִיבָרְכֵיהּ לִפְלַנְיָא דְּהָכִי טָרַח קַמָּאִי", וְשַׁמְעֵי אִינְשֵׁי וְאַזְלֵי וְאַנְסֵי לֵיהּ. תָּנִי רַב דִּימִי אֲחוּהָ דְּרַב סַפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי (גנותו) [רָעָתוֹ]. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: רַב דִּימִי אֲחוּהָ דְּרַב סַפְרָא חָלַשׁ, עַל רַב סַפְרָא לִשְׁיוּלֵיהּ בֵּיהּ. אָמַר לְהוּ: תֵּיתִי לִי דְּקַיְמִית כָּל דְּאָמוּר רַבָּנָן. אָמְרוּ לֵיהּ: הַאי, מִי מִקַיְמַת? לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ [שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי גְּנוּתוֹ]. אָמַר לֵיהּ: לָא (הוה) שְׁמִיעַ לִי, דְּאִי הֲוָה שְׁמִיעַ לִי, קִיַּמְתִּיהָ.

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מִי שֶׁאָכַל וְלֹא נָטַל יָדָיו, מַה יְּהֵא חַיָּב. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, נְטִילַת יָדַיִם לִפְנֵי הַמָּזוֹן רְשׁוּת, לְאַחַר הַמָּזוֹן חוֹבָה. מַעֲשֶׂה בְּחֶנְוָנִי מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בָּשָׂר טָהוֹר וּבְשַׂר חֲזִיר וּמוֹכֵר, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בּוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי. וְכָךְ הָיָה מִנְהָגוֹ, כָּל מִי שֶׁנִּכְנָס לַחֲנוּתוֹ וְלֹא נָטַל יָדָיו, יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁהוּא נָכְרִי וְנוֹתֵן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר. וְכָל מִי שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ, יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יְהוּדִי וּמַאֲכִילוֹ בָּשָׂר טָהוֹר. פַּעַם אַחַת נִכְנַס יְהוּדִי לֶאֱכֹל שָׁם וְלֹא נָטַל יָדָיו, הָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא נָכְרִי, נָתַן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר. אָכַל וְלֹא בֵּרֵךְ. בָּא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן עַל הַפַּת וְעַל הַבָּשָׂר, וּבְשַׂר חֲזִיר נִמְכָּר בְּיֹקֶר. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עָלֶיךָ כָּךְ וְכָךְ מִן בָּשָׂר שֶׁאָכַלְתָּ, שֶׁחֲתִיכָה נִמְכָּר עֲשָׂרָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: אֶתְמוֹל אָכַלְתִּי אוֹתָהּ בִּשְׁמֹנָה, הַיּוֹם אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי עֲשָׂרָה. אָמַר לוֹ: זוֹ שֶׁאָכַלְתָּ הַיּוֹם שֶׁל חֲזִיר הִיא. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ, עָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו, נִבְהַל וְנֶחְפַּז. אָמַר לוֹ בְּצִנְעָה, יְהוּדִי אֲנִי וְנָתַתָּ לִי בְּשַׂר חֲזִיר. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחֲךָ, כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאָכַלְתָּ בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וּבְלֹא בְּרָכָה, הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתָּה נָכְרִי, מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים, מַיִם הָרִאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר חֲזִיר. מַיִם אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ מַעֲשֶׂה בָּאָדָם אֶחָד שֶׁאָכַל קִטְנִיּוֹת וְלֹא נָטַל יָדָיו, יָרַד לַשּׁוּק וְיָדָיו מְטֻנָּפוֹת מִן הַקִּטְנִיּוֹת. רָאָה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ הָלַךְ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ, אָמַר לִי בַּעֲלֵךָ, סִימָן שֶׁאָכַל עַכְשָׁו קִטְנִיּוֹת, שַׁגְּרִי לוֹ אוֹתָהּ טַבַּעַת. נָתְנָה לוֹ. אַחַר שָׁעָה בָּא בַּעֲלָהּ, אָמַר לָהּ: הֵיכָן הַטַּבַּעַת. אָמְרָה לוֹ: בָּא פְּלוֹנִי בַּסִּימָנִים שֶׁלְּךָ וּנְתַתִּיהָ לוֹ. נִתְמַלֵּא חֵמָה עָלֶיהָ וַהֲרָגָהּ. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לַבְּרָכָה, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל יָדָיו אַחַר הַמָּזוֹן, כְּאִלּוּ הוֹרֵג נֶפֶשׁ. לְכָךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לִפְשֹׁעַ אֲפִלּוּ בְּמִצְוֹת קַלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם (דברים לב, מז). אֲפִלּוּ דְּבַר מִצְוָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ רֵיקָה וְקַלָּה, בָּהּ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים, דִּכְתִיב: וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה (שם). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם שְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי, אֲנִי מַפִּיל שׂוֹנְאֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, כִּמְעַט וְגוֹ' (תהלים פא, יד-טו). כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִּלְעָם הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִין אֶת הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת, אָמַר מִי יוּכַל לְקַלֵּל אֶת אֵלּוּ, שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין מִצְוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּשְׁמוֹ גָּלוּף בָּהֶן. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. הַמְקַלְּלוֹ, מְקַלֵּל לְעַצְמוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ מְשֻׁתָּף בָּהֶן. הִתְחִיל הוֹפֵךְ לִמְשָׁלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ (משלי כז, יד). כְּשֶׁבָּא בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, עִקֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לְשׁוֹנוֹ וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וְיַהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה (דברים כג, ו). נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בְּקוֹלוֹ וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָאֻמּוֹת שֶׁהוּא מְבָרְכָן. עַל בִּלְעָם נֶאֱמַר, מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְגוֹ', שֶׁנֶּאֱמַר: לְכָה אִיעָצְךָ, וְהָרַג עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, אֵין קְלָלָה כָּזוֹ!