מדרש על משלי 27:17

אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב (משלי כז יז) ברזל בברזל יחד לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני ת״ח מחדדין זה את זה בהלכה אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה׳ לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי. והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (שם נ לו) חרב אל הבדים ונואלו (ברכות פ״ט. מכות פ״ב וע״ש מהרש״א) חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו ולא עוד אלא שחוטאין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ואשר חטאנו ואי בעית אימא מהכא (ישעיה יט יג) נואלו שרי צוען וגו׳:

יד אָמַר לֵיהּ (רבי זירא לרבי ירמיה) [רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא]: לֵיתִי מַר לִיתְנִי. אָמַר לֵיהּ [חָלִישׁ לִבָּאִי], לָא יָכִילְנָא. לֵימָא מַר מִלְּתָא דְּאַגַּדְתָּא. אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (דברים כ׳:י״ט) "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", וְכִי אָדָם, עֵץ הַשָּׂדֶה הוּא? אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: (שם) "כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת", [וּכְתִיב: "אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ"], הָא כֵּיצַד? אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא, "מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת". וְאִם לָאו, "אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ". אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (משלי כ״ז:י״ז) "בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד", לוֹמַר לְךָ: מַה בַּרְזֶל זֶה, אֶחָד מְחַדֵּד אֶת חֲבֵרוֹ, אַף שְׁנֵי תַּלְמִידִים, מְחַדְּדִין זֶה אֶת זֶה [בַּהֲלָכָה]. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּאֵשׁ? שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו כ״ג:כ״ט) "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ, נְאֻם ה'", לוֹמַר לְךָ: מָה אֵשׁ אֵינוֹ דּוֹלֵק יְחִידִי, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵין מִתְקַיְּמִין בִּיחִידִי. וְהַיְּנוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (שם נ) "חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ"? חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁעוֹסְקִין בַּד בְּבַד בַּתּוֹרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִטַּפְּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: ["וְנֹאָלוּ", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחוֹטְאִין], כְּתִיב הָכָא: 'וְנֹאָלוּ', וּכְתִיב הָתָם: (במדבר י״ב:י״א) "אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ". וְאִי בָּעִית אֵימָא: מֵהָכָא: (ישעיהו י״ט:י״ג) "נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן" וְגוֹ'. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּעֵץ? שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג׳:י״ח) "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", לוֹמַר לְךָ: מָה עֵץ, קָטָן מַדְלִיק אֶת הַגָּדוֹל, אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, קְטַנִּים מְחַדְּדִים אֶת הַגְּדוֹלִים. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי, יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי, יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

כי כמוך כפרעה. א"ל כשם שפרעה גדול כאן, ואתה שני לו, כך אבא גדול בארץ כנען, ואני שני לו, אמר נשבע אני אם אשלף חרבי מתערה בך אני מתחיל, ובפרעה אני מסיים, שנאמר ברזל בברזל יחד (משלי כז יז), נאה לשניהם עומדין זה כנגד זה, נאה למלך מתגאה כנגד מלך, יהודה מלך, שכתיב בוא יהודה גבר באחיו (דה"א ה ב), יוסף מלך שכתיב בו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (בראשית מא מג), לפיכך היו שניהם מנגחין זה עם זה, לכך נאמר בי אדני.