מדרש על משלי 27:24

אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין על הצבור שאינו הגון כאילו נוטע אשרה שנאמר (דברים טז יח) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ אמר רב אשי ובמקום שיש ת״ח כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר (שם) אצל מזבח ה׳ אלהיך. כתיב (שמות כ כג) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ ואבן שרי אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב. רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל הלואי שתהא ביאה כיציאה. כי הוה חזי אמבוה דספרי אבתריה אמר (איוב כ ו) אם יעלה לשמים שיאו וגו׳ בגללו לנצח יאבד וגו׳. מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דרגלא אמר הכי (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור דור:

ט אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן עַל הַצִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה [בְּיִשְׂרָאֵל], שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט״ז:י״ח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ". אָמַר רַב אַשִׁי: וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִיד חָכָם, כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ". כְּתִיב: (שמות כ׳:כ׳) "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב", אֱלֹהֵי כֶּסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב הוּא דְּלָא עַבְדֵי, הָא דְּעֵץ וָאֶבֶן שָׁרִי? אָמַר רַב אַשִׁי: אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף, וֵאלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל זָהָב. רַב, כִּי הֲוָה אַתִּי לְבֵי דִּינָא, אָמַר הָכִי: בִּרְעוּת נַפְשָׁאִי לִקְטָלָא נָפִיק, וּצְבִי בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבִיד, וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ עַיִּל, הַלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה. כִּי הֲוָה חָזִי אַמְבּוּהָא דְּסַפְרֵי אַבַּתְרֵיהּ, אָמַר: (איוב כ׳:ז׳) "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְגוֹ', כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד" וְגוֹ'. מַר זוּטְרָא חֲסִידָא, כִּי הֲווּ מְכַתְּפֵי לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְּרִיגְלָא, אָמַר הָכִי: (משלי כ״ז:כ״ד) "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר".

רב כי הוה נפיק למידן דינא אמר הכי בצבו נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתי לית אנא עביד וריקן לביתי איעול ערום אכנס לה וערום אצא ממנה ולואי שתהא ביאה כיציאה. (דף פז) כי הוה חזי אמבוהא דאזיל בתריה אמר הכי (איוב כ ו) אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע בגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו. מר זוטרא חסידא כי הוה מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן וגו׳: