מדרש על משלי 30:30

‎וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל (משלי ל, ל).

ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מא ח), זה יהודה ויוסף, שכל מה שנתגאה יוסף בא יהודה ונצח אותו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק (בראשית מה א), למה היו דומין, לשור שהיה יוצא והיו כל החיות בורחות מפניו, והיה בועט לזה ומנגח לזה, ובא האריה ולא עמד לפניו, אלא נראה הארי ובקשו לשור ולא נמצא, כך יוסף נמשל בשור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), והשבטים נמשלו לחיות, והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם, ויתנכר אליהם, ומנגח לזה, ויקח מאתם את שמעון, לא עשה, אלא כיון שיצא הארי, גור איה יהודה (בראשית מט ט), בקשו לשור ולא נמצא, אלא ולא יכול יוסף להתאפק, למה, ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל ל), אפילו מפני שכתיב בו ויכלכל. אף לעתיד לבא משוח מלחמה עתיד לעמוד מיוסף, ומשוח העומד מיהודה קשה ממנו, שנאמר וגברתי את בית יהודה [ואת בית יוסף אושיע] (זכריה י ו).

כ״ח) ויכר יוסף את אחיו (שם מ״ב ח׳) בקש לקבלם בסבר פנים יפות בא מלאך וקטרגן ואמר ליוסף אינן באין אלא להרגך, שמע לו יוסף, מיד ויתנכר אליהם. ואיזו המלאך, זה שמצאו בדרך שנאמר וימצאהו איש (שם ל״ז ט״ו), חזרו ואמרו לאביהם אדם אחד היה מקטרגנו לפני השלטון, אמר להם ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש (שם מ״ג). ויגש אליו יהודה (שם) אמרו רבותינו צריך אדם להחניף לאשתו משום שלום ביתו ולבעל חובו שלא ילחצנו ולרבו שילמדנו תורה, אבל מי שהוא מחניף לאחרים אינו רואה בישועה שנאמר גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבא (איוב י״ג ט״ז), ולא עוד אלא שהוא גורם למטר שאינו יורד שנאמר וחרה אף ה׳ וגו׳ (דברים י״א י״ג), וכן מצינו שלא החניף מרדכי להמן. ויהודה לא בקש להחניף את יוסף מפני שנמשל כאריה וכתיב ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל׳ ל׳).