מדרש על משלי 4:24

ט רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֶחָד גֵּרֵי אֲרָיוֹת וְאֶחָד גֵּרֵי חֲלוֹמוֹת וְאֶחָד גֵּרֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, אֵינָם גֵּרִים, עַד שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ בַּזְּמַן הַזֶּה. בַּזְּמַן הַזֶּה סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: כְּבַזְּמַן הַזֶּה (אף על פי שכבר העלו הלכה כדברי האומר: כולם גרים הם, אפילו הנטעןמִשּׁוּם דְּרַב (אשי) [אַסִי], דְּאָמַר רַב (אשי) [אַסִי]: (משלי ד׳:כ״ד) "הָסֵר מִמְּךָ עִקְשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ". תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, לֹא קִבְּלוּ גֵּרִים, לֹא בִּימֵי דָּוִד, וְלֹא בִּימֵי שְׁלֹמֹה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי קְרָא? (ישעיהו נ״ד:ט״ו) "הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי, מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל", "מִי גָר אִתָּךְ" בַּעֲנִיּוּתֵךְ, הוּא דְּ"עָלַיִךְ יִפּוֹל", אֲבָל אִידָךְ לָא.

(משלי ד כד): "הסר ממך עקשות פה" - זה לשון הרע, שהוא קשה כשפיכות דמים. "ולזות שפתיים הרחק ממך" - שלא תהא מדבר עם חברך אחד בפה ואחד בלב.

דבר אחר פקודי ה' ישרים. תני חזקיה בר חייא אלו דברי תורה שהן עטרה לראש שנאמר (משלי א ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. מלוגמא ללב משמחי לב. קילורית לעינים מצות ה' ברה מאירת עינים. רטיה למכה (שם ג ח) רפאות תהי לשרך. וכוס עיקרים לבני מעים (שם) ושקוי לעצמותיך. ומנין שנבלעת במאתים וארבעים ושמונה איברים (שם ד כב) ולכל בשרו מרפא: