מדרש על משלי 8:21

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, זֶה שֶׁהוּא בּוֹנֶה צָרִיךְ שִׁשָּׁה דְבָרִים, מַיִם, וְעָפָר, וְעֵצִים, וַאֲבָנִים, וְקַנִּים, וּבַרְזֶל. וְאִם תֹּאמַר עָשִׁיר הוּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַנִּים, הֲרֵי הוּא צָרִיךְ לִקְנֵה הַמִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ, ג): וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה. כָּךְ הַתּוֹרָה קָדְמָה אוֹתָן שֵׁשׁ קְדִימוֹת (משלי ח, כא כב): קֶדֶם, וּמֵאָז, וּמֵעוֹלָם, וּמֵרֹאשׁ, וּמִקַּדְמֵי, תְּרֵין בַּפָּרָשָׁה (משלי ח, כא כב): ה' קָנָנִי.

כל שינה שבמקרא כתיב בה״א חוץ מן אחד, כן יתן לידידו שנא (תהלים קכ״ז ב׳), [שהם ישנין שינה אחת עריבה וממנה הם נגרעין לעתיד לבא], ומי גרם לו לעשות ידיד? לפי שתלמידי חכמים משכימים ומעריבים ועוסקים בתורה ושונים בעולם הזה הקב״ה נותן להם ריוח וישינים שינה וממנה מקיצים לעוה״ב, שנאמר על זאת הקיצותי ואראה (ירמיה ל״א כ״ו), ואומר הנה נחלת ה׳ בנים שכר פרי הבטן (תהלים ק״כ) והם נחלתו של הקב״ה, ומה מנחיל להם אלו שכתוב בהם להנחיל אוהבי יש (משלי ח׳ כ״א).

תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ, אַיְיתֵי עֲלֵיהוֹן מִן דְּאַיְיתֵית עָלַי, דַּקְדֵּק עֲלֵיהֶן מַה דְּדִקְדַּקְתָּ עָלַי. וְעוֹלֵל לָמוֹ, קְטֵיף עוֹלְלָתֵיהוֹן כְּמָה דִּקְטַפְתְּ עוֹלְלָתִי. כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַּוָּי. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁבַּדָּבָר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בּוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִים, חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב (במדבר יד, ד): נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב (ישעיה א, ה): כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי. וּמִתְנַחֲמִין בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב (מיכה ב, יג): וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם. חָטְאוּ בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב (זכריה ז, יא): וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ, וְלָקוּ בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב (שמואל א ג, יא): אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. וּמִתְנַחֲמִין בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב (ישעיה ל, כא): וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר. חָטְאוּ בְּעַיִן, דִּכְתִיב (ישעיה ג, טז): כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, וְלָקוּ בְּעַיִן, דִּכְתִיב (איכה א, טז): עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַיִם. וּמִתְנַחֲמִין בְּעַיִן, דִּכְתִיב (ישעיה נב, ח): כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. חָטְאוּ בְּאַף, דִּכְתִיב (יחזקאל ח, יז): וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם, וְלָקוּ בְּאַף, דִּכְתִיב (ויקרא כו, מא): אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי. וּמִתְנַחֲמִין בְּאַף, דִּכְתִיב (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם. חָטְאוּ בְּפֶה, דִּכְתִיב (ישעיה ט, טז): וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה. וְלָקוּ בְּפֶה, דִּכְתִיב (ישעיה ט, יא): וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה. וּמִתְנַחֲמִין בְּפֶה, דִּכְתִיב (תהלים קכו, ב): אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ. חָטְאוּ בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב (ירמיה ט, ב): וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר, וְלָקוּ בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב (איכה ד, ד): דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק. וּמִתְנַחֲמִין בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב (תהלים קכו, ב): וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה. חָטְאוּ בְּלֵב, דִּכְתִיב (זכריה ז, יב): וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְׁמוֹעַ, וְלָקוּ בְּלֵב, דִּכְתִיב (ישעיה א, ה): וְכָל לֵבָב דַּוָּי. וּמִתְנַחֲמִין בְּלֵב, דִּכְתִיב (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. חָטְאוּ בְּיָד, דִּכְתִיב (ישעיה א, טו): יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. וְלָקוּ בְּיָד, דִּכְתִיב (איכה ד, י): יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן. וּמִתְנַחֲמִים בְּיָד, דִּכְתִיב (ישעיה יא, יא): יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ. חָטְאוּ בְּרֶגֶל דִּכְתִיב (משלי א, טז): כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ. וְלָקוּ בְּרֶגֶל, דִּכְתִיב (ירמיה יג, טז): וּבְטֶרֶם יִתְנַּגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף. וּמִתְנַחֲמִין בְּרֶגֶל, דִּכְתִיב (ישעיה נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵֹּׂר. חָטְאוּ בְּהוּא, דִּכְתִיב (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא. וְלָקוּ בְּהוּא, דִּכְתִיב (ישעיה סג, י): וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב וְהוּא נִלְחַם בָּם. וּמִתְנַחֲמִין בְּהוּא, דִּכְתִיב (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. חָטְאוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב (שמות לב, א): כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ. וְלָקוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב (איכה ה, יז): עַל זֶה הָיָה דָּוֶה. וּמִתְנַחֲמִין בְּזֶה, דִּכְתִיב (ישעיה כה, ט): הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ. חָטְאוּ בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב (ירמיה ז, יח): הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ. וְלָקוּ בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב (איכה א, יג): מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ. וּמִתְנַחֲמִין בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב (זכריה ב, ט): וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, חָטְאוּ בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב (שמות יז, ז): הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ, וְלָקוּ בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב (איכה א, יב): אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי. וּמִתְנַחֲמִין בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב (משלי ח, כא): לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. חָטְאוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב (איכה א, ח): חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלָיִם. וְלָקוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב (ישעיה מ, ב): כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ. וּמִתְנַחֲמִים בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב (ישעיה מ, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. סְלִיק אַלְפָא בֵּיתָא קַדְמָאָה