מדרש על משלי 8:31

אמר רבי חנינא: בוא וראה כמה מידה טובה ברא הקב"ה בעולמו עד שלא נברא העולם, ואיזו זו - תורה. תמן תנינן "שבעה דברים נבראו קודם בריאתו של עולם, ואלו הן: תורה, וכיסא הכבוד, ובית המקדש, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח": כיסא הכבוד מניין - שנאמר (תהלים צג ב): "נכון כיסאך מאז". בית המקדש מניין - שנאמר (ירמיהו יז יב): "כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". גן עדן מניין - שנאמר (בראשית ב ח): "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם". גיהנם מניין - שנאמר (ישעיהו ל לג): "כי ערוך מאתמול תפתה". תשובה מניין - שנאמר (תהלים צ ב): "בטרם הרים יולדו" וכתיב אחריו (תהלים צ ג): "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". שמו של משיח מניין - שנאמר (תהלים עב יז): "יהי שמו לעולם, לפני שמש יינון שמו, ויתברכו בו כל גויים יאשרוהו". תורה מניין - שנאמר: (משלי ח כב): "ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז". מה כתיב למעלה - (משלי ח כא): "להנחיל אוהביי יש, ואוצרותיהם אמלא". עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, לכך נאמר "להנחיל אוהביי יש". בתחילה היתה תורה בשמיים, שנאמר (משלי ח ל): "ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת"; ואחר-כך עלה משה והורידה לארץ ונתנה לבני אדם, שנאמר: (משלי ח לא): "משחקת בתבל ארצו ושעשועיי את בני אדם". אמר רבי אלכסנדראי: מהו משחקת בתבל ארצו? מכאן אתה למד, שעשרה שמות נקראו לו לארץ, ואלו הן: ארץ, אדמה, חרבה, יבשה, ארקא, תבל, חלד, ראשית, גיא, שדה: ארץ - שבני אדם רצים בה; אדמה - שממנה נברא אדם הראשון; חרבה - שמחריבין אותה המים; יבשה - בשעה שקיבלה דמיו של הבל, ארקא - שברחה לפני הקב"ה בשעה שרצה ליתן את ישראל התורה על הר סיני, תבל - שהיא מתבלת בפירותיה, חלד - שבני אדם חלודים בה, ראשית - שהיא ראשית לכל מעשה בראשית, גיא - שעשויה גבעות, שדה - שעשויה שדות. רבי זעירא דרש מהכא: (בראשית כד סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה".

וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן וגו' (בראשית לח, יח), אָמַר רַבִּי חוּנְיָא נִצְנְצָה בָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חוֹתָמְךָ, זוֹ מַלְכוּת, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שיר השירים ח, ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, (ירמיה כב, כד): כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי. וּפְתִילֶךָ, זוֹ סַנְהֶדְרִין, שֶׁהֵן מְצֻיָּנִין בִּפְתִיל, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לט, לא): פְּתִיל תְּכֵלֶת. וּמַטְּךָ, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, א): וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָּׁי, (תהלים קי, ב): מַטֵּה עֻזְךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן. וַיִּתֶּן לָהּ וגו' וַתַּהַר לוֹ, גִּבּוֹרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ וְצַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בוֹ. (בראשית לח, כ): וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה וגו', יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ (משלי ח, ל לא): מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת, הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְשַׂחֶקֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה רִמִּיתָ בְּאָבִיךָ בִּגְדִי עִזִּים, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר מְרַמָּה בְּךָ בִּגְדִי עִזִּים.

סוּמְכוּס אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, מִנַּיִן שֶׁאֵין הָעֻבָּר נִכָּר בִּמְעֵי הָאִשָּׁה אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, מֵהָכָא (בראשית לח, כד): וַיְהִי כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי לֹא סוֹף שְׁלשָׁה שְׁלֵמִים, אֶלָּא רֻבּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וְרֻבּוֹ שֶׁל אַחֲרוֹן וְאֶמְצָעִי שָׁלֵם, וְלֹא סוֹף דָּבָר שְׁלשָׁה שְׁלֵמִים. (בראשית לח, כד): וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מְטַפַּחַת עַל כְּרֵסָהּ וְאוֹמֶרֶת מְלָכִים אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, גּוֹאֲלִים אֲנִי מְעֻבֶּרֶת. (בראשית לח, כד): הוֹצִיאוּהָ וְתִשָֹּׂרֵף, אֶפְרַיִם מַקְשָׁאָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, תָּמָר בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה, דִּכְתִיב (ויקרא כא, ט): וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, לְפִיכָךְ הוֹצִיאוּהָ וְתִשָֹּׂרֵף.