מדרש על משלי ב:1

(משלי ב א): "בני, אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך" - אמר הקב"ה לישראל על הר סיני: אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשות אותה, אני מציל אתכם משלוש פורעניות: ממלחמת גוג ומגוג, ומחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם. "ומצוותי תצפון איתך" - אם זכיתם לצפון דברי תורה, אני משביע אתכם מטוב הצפון אשר צפנתי לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך [פעלת לחסים בך נגד בני אדם]". אמר הקב"ה: אני אודיע לאומות העולם לעתיד לבוא כל אותה הטובה אשר אני מיטיב אתכם, על מנת שתקשיבו אזניכם לדברי תורה, הה"ד (משלי ב ב): "להקשיב לחכמה אזנך וגו'", הא כיצד? (משלי ב ג): "כי אם לבינה תקרא".

כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא (משלי ד, כב). כָּל מִי שֶׁמּוֹצֵא דִּבְרֵי תּוֹרָה, חַיִּים הוּא מוֹצֵא. לְכָךְ כְּתִיב: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, אֶל תִּקְרֵי לְמֹצְאֵיהֶם אֶלָּא לְמֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה. דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמּוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּרָאוּי. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שֶׁהָיָה בָּקִי בְּתַלְמוּד. מִמַּה שֶּׁהָיָה רָגִיל בְּתַלְמוּדוֹ כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לַמֶּרְחָץ, עַד שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַזִּיעַ וְעַד שֶׁהוּא רוֹחֵץ, הָיָה עוֹבֵר כָּל תַּלְמוּדוֹ. שֶׁלֹּא הָיָה מוֹצִיאוֹ מִפִּיו. לְכָךְ כָּתוּב, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לָאֲחֵרִים. וְאֵין אָדָם צָרִיךְ לְלַמֵּד דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן מוֹצֵא אוֹתָהּ כָּרָאוּי סוֹף דָּבָר וְטַעֲמוֹ, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, כְּשֶׁתִּהְיוּ לְמֵדִין הַתּוֹרָה, הֱיוּ מְמַצִּין אוֹתָהּ כֻּלָּהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי (משלי ב, א). אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אֵימָתַי אַתָּה נִקְרָא בְּנִי, כְּשֶׁתִּקַּח אֲמָרָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים יד, א). אֵימָתַי אַתֶּם בָּנִים, כְּשֶׁאַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם מְשַׁמְּרִים מִצְוֹתַי. לְכָךְ כְּתִיב: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי. בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אִם יִהְיֶה לְךָ זְכוּת. דָּבָר אַחֵר, אַתָּה מַצְפִּין תּוֹרָתִי כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַרְגָּלִית, כָּךְ תְּהֵא יָגֵעַ בַּתּוֹרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: וּמִצְוָתִי תִּצְפֹּן אִתְּךָ (משלי ב, א). אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת בּוֹגֶרֶת, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְטוֹרְפָהּ לְכָל מִי שֶׁמּוֹצֵא. אֵין תּוֹרָתִי כֵן, אֶלָּא אִם יִהְיֶה לְךָ זְכוּת תִּזְכֶּה לָהּ, וּמִצְוָתִי תִּצְפֹּן אִתְּךָ. אָמַר רַבִּי אֶחָא, אַתָּה נוֹתֵן לְךָ מַעֲשִׂים, וַאֲנִי צוֹפֵן לְךָ טוּבוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ). דָּבָר אַחֵר, אַתָּה תִּצְפֹּן תּוֹרָתִי, כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַרְגָּלִית וְהוּא מַצְפִּינָהּ, כָּךְ תְּהֵא יָגֵעַ בַּתּוֹרָה. לְכָךְ אָמַר, וּמִצְוָתִי תִּצְפֹּן אִתְּךָ.

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ב, א): בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, מַהוּ אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, לֹא תְהֵא תּוֹרָתִי עֲלֵיכֶם כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת בּוֹגֶרֶת וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִכְנֹס אוֹתָהּ אֵצֶל מִי שֶׁמּוֹצֵא. מַהוּ אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אִם יְהֵא לָכֶם זְכוּת אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת תּוֹרָתִי, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְלֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָהֶם, מִנַּיִּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּוּן, וּמַה הוּא אוֹמֵר (תהלים סח, יג): וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנָּיָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּעֶלְיוֹנִים אַתָּה מְחַלֵּק אוֹתָהּ לַתַּחְתּוֹנִים, הֱוֵי אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אִם יְהֵא לְךָ זְכוּת. וּמַהוּ מִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם צוֹפְנִים לִי תּוֹרָה וּמִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי צוֹפֵן לָכֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, אִם תִּקַּח אֲמָרָי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֵימָתַי אַתֶּם נִקְרָאִים בָּנַי, כְּשֶׁתִּקְחוּ אֲמָרָי, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ בְּנוֹ סַיְמֵנִי בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה שֶׁאֲנִי בִּנְךָ, אָמַר לוֹ אָבִיו מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתָּה בְּנִי, לְבוֹשׁ פּוֹרְפִּירָא שֶׁלִּי וְתֵן עֲטָרָה שֶׁלִּי בְּרֹאשְׁךָ וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתָּה בְּנִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים אַתֶּם שֶׁתִּהְיוּ מְסֻיָּמִין שֶׁאַתֶּם בָּנַי, עִסְקוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וְהַכֹּל רוֹאִים שֶׁאַתֶּם בָּנַי, הֲדָא אֵימָתַי אַתֶּם בָּנַי מִשֶׁתִּקְחוּ אֲמָרַי. אָמַר רַבִּי כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה מְהַלֵּךְ עַמּוּד הֶעָנָן לִפְנֵיהֶם וְהָיָה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת עוֹלֶה, וְהָיוּ שְׁנֵי זִקּוּקִין שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִין מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן וְהָיוּ שׂוֹרְפִים לִפְנֵיהֶם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם רוֹאִים אוֹתָם וְהָיוּ אוֹמְרִים אֱלוֹהוֹת הֵן אֵלּוּ, כָּל תַּשְׁמִישָׁן אֵינוֹ אֶלָּא בָּאֵשׁ, אָמַר לָהֶם משֶׁה וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֶׁקִּבַּלְתֶּם תּוֹרָתוֹ בְּסִינַי, הֱוֵי (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וגו', אָמַר לָהֶם הֱיוּ יוֹדְעִים כָּל נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם עָשָׂה לָכֶם וְעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, ב): הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, מַהוּ הַמַּסּוֹת, הַמַּכּוֹת מְמִסּוֹת גּוּפֵיהֶן שֶׁל מִצְרִים, מַהוּ (דברים כט, ב): הָאֹתֹת, רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהָיוּ נִרְשָׁמוֹת עַל גּוּפֵיהֶן דַּם צְפַרְדְּעִים וְכִנִּים, מַהוּ וְהַמֹּפְתִים, שֶׁהָיוּ הַמַּכּוֹת מְפַתּוֹת אוֹתָן כֵּיצַד, לִשְׁלשִׁים יוֹם הָיְתָה בָּאָה הַמַּכָּה וְהָיְתָה עוֹשָׂה שִׁבְעָה יָמִים וְהָלְכָה לָהּ, וְהָיוּ נִרְוָחִין עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה יָמִים בֵּין מַכָּה לְמַכָּה וְלֹא הָיוּ חוֹזְרִין בָּהֶן, הֱוֵי שֶׁהָיוּ מְפַתּוֹת אוֹתָן.