מדרש על משלי יג:11

כו אָמַר רַב שִׁזְבִי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מַאי דִּכְתִיב: (משלי י״ב:כ״ז) "לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ", לֹא יִחְיֶה וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים צַיָּד הָרַמַּאי. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: צַיָּד הָרַמַּאי, יַחֲרֹךְ. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: מָשָׁל לְצַיָּד שֶׁצָּד צִפֳּרִים, אִם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מְשַׁבֵּר אֶת כְּנָפָיו (מתקיים בידו), מִשְׁתַּמֵּר], וְאִם לָאו, אֵין (מתקיים בידו) [מִשְׁתַּמֵּר]. אָמַר רָבָא, אָמַר רַב סְחוֹרָה, אָמַר רַב הוּנָא: מַאי דִּכְתִיב: (משלי י״ג:י״א] "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה"? אִם מֵשִׂים אָדָם אֶת תּוֹרָתוֹ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת, מִתְמַעֶטֶת, וְאִם *)) קוֹבֵץ עַל יָד עַל יָד, יַרְבֶּה. אָמַר רָבָא: גְּמִירֵי לָהּ רַבָּנָן לְהָא מִלְּתָא, וְעַבְרֵי עֲלָהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: (בדידי הוה עובדא) [אֲנָא עָבִידְתָּהּ] וְאִתְקַיֵּים בִּי.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם. אחד מצרף דינר ואוכל, ואחד מצרף דינר ומניחו. זה שמצרף דינר ואוכל - נמצא שאין בידו כלום; זה שמצרף דינר ומניחו - נמצא עשיר לאחר זמן! כך תלמידי חכמים: למד ב' או ג' דברים ביום, ב' וג' פרקים בשבת, ב' וג' פרשיות - נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר (משלי י׳:ה׳ג) וקובץ על יד ירבה. וזה שאומר: היום אני לומד! היום אני שונה! למחר אני שונה! - נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר (משלי י) נרדם בקיץ בן מביש, ואומר (משלי כ׳:ד׳) מחורף עצל לא יחרוש, ואומר (משלי כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי - זה שקנה שדה כבר. ועל כרם אדם חסר לב - זה שקנה כרם, ואומר הואיל וקנה שדה וקנה כרם - לא עמל בהם. מנין שסופו נקרא עצל? ת"ל על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב; ולמה נקרא שמו חסר לב? על שקנה שדה וכרם, ולא עמל בהם. ומנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה? - והנה עלה כולו קמשונים. ומנין שהוא מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? שנ' כסו פניו חרולים. ועוד הוא אומר (משלי כ״ד:ל״א) וגדר אבניו נהרסה: מתוך שראה שאין עומדת בידו - הוא יושב ומטמא את הטהור, ומטהר הטמא, ופורץ גדרים של חכמים. מה עונשו של זה? בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. הא למדת, שכל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באים עליו.

על פי ה' - כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה מהם בנחת רוח. משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד נאמן שהיה בעיר, והיו הכל מפקידים אצלו פקדון; וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו - היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא. וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו - הופך תחתונים על העליונים, לפי שאינו יודע היכן הוא. כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים - מוסרה למלאכים רעים, למלאכים אכזרים, כדי שישמטו את נשמתן. וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישולח בהם, ואומר תמות בנוער נפשם: