מדרש על משלי לא:1

כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁיחֲרוֹ מוּסָר, זוֹ בַּת שֶׁבַע הַצַּדֶּקֶת שֶׁיִּסְּרָה אֶת שְׁלֹמֹה בְּנָהּ, דִּכְתִיב: דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ (משלי לא, א). אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנַנְיָה: מַהוּ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ? מְלַמֵּד, שֶׁכְּפָפַתּוּ בַּת שֶׁבַע עַל הָעַמּוּד וּמַכָּה אוֹתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמְיַסַּרְתּוֹ. וּמֶה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ: מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי. אָמְרָה לוֹ: הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךָ יְרֵא שָׁמַיִם. עַכְשָׁיו אִם תֵּצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, יֹאמְרוּ שֶׁאַתָּה בְּרִי וַאֲנִי גָּרַמְתִּי לָךְ. וּמַה בַּר בִּטְנִי, כָּל נְשֵׁי אָבִיךָ כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת אֵינָן רוֹאִין פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי דָּחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן מְלֻבָּן וּמְזֹרָז. וּמֶה בַּר נְדָרַי, כָּל נְשֵׁי אָבִיךָ הָיוּ נוֹדְרוֹת וְאוֹמְרוֹת: יְהֵא לִי בֵּן הָגוּן לַמַּלְכוּת, וַאֲנִי נָדַרְתִּי יְהֵא לִי בֵּן חָכָם מְמֻלָּא בַּתּוֹרָה וְהָגוּן לִנְבִיאוּת. וּמַכָּה אוֹתוֹ וּמְיַסַּרְתּוֹ וְאוֹמֶרֶת: אַל לַמְּלָכִים לְמוּאֵל, אַל לַמְּלָכִים שְׁתוּ יַיִן, מַה לְּךָ אֵצֶל מְלָכִים שׁוֹתִין יַיִן וּמִשְׁתַּכְּרִין וְאוֹמְרִים לְמוֹאֵל, לָמָּה אֵל. וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר, (משלי לא, ד) מִי שֶׁרָזֵי עוֹלָם גְּלוּיִם לוֹ, יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר. וּלְפִי שֶׁיִּסַּרְתּוּ, לְפִיכָךְ וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם (מלכים א ה, יא).

(משלי לא א) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו א״ר יוחנן משום רשב״י מלמד שכפאתו אמו על העמוד ואמרה לו (שם) מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי הכל יודעין שאביך ירא שמים היה עכשיו יאמרו אמו גרמה לו ומה בר בטני כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינם רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן ומה בר נדרי כל הנשים של בית אביך היו נודרות ואומרות יהא לי בן הגון למלכות ואני נדרתי ואמרתי יהא לי בן זריז ומלובן וממולא בתורה והגון לנביאות. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין אל למלכים אמרה לו בני מה לך אצל מלכים ששותין יין ומשתכרים ואומרים למה לנו אל ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר. א״ד מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר. אמר ר׳ יצחק מנין שחזר שלמה והודה לאמו דכתיב (שם ל ב) כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי כי בער אנכי מאיש מנח דכתיב (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון:

קיא "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ, מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ". (משלי ל״א:א׳) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מְלַמֵּד, שֶׁכְּפָאָתוֹ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד, וְאָמְרָה לוֹ: (שם) "מַה בְּרִי, וּמַה בַּר בִּטְנִי, וּמֶה בַּר נְדָרָי", "מַה בְּרִי", הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךָ יְרֵא שָׁמַיִם הָיָה, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ: אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ! "וּמַה בַּר בִּטְנִי", כָּל הַנָּשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ, כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת, שׁוּב אֵינָן רוֹאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי דָּחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִי בֵּן מְזֹרָז וּמְלֻבָּן. "וּמֶה בַּר נְדָרָי", כָּל נָשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ, הָיוּ נוֹדְרוֹת וְאוֹמְרוֹת: יְהֵא לִי בֵּן הָגוּן לַמַּלְכוּת, וַאֲנִי נָדַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: יְהֵא לִי בֵּן זָרִיז וּמְמֻלָּא בַּתּוֹרָה, וְהָגוּן לַנְּבִיאוּת. (שם) "אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן". 'אַל לַמְלָכִים', אָמְרָה לוֹ: בְּנִי, מַה לְּךָ אֵצֶל מְלָכִים, שֶׁשּׁוֹתִין יַיִן וּמִשְׁתַּכְּרִים וְאוֹמְרִים: לָמָּה לָנוּ אֵל. 'וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר', מִי שֶׁכָּל רָזֵי עוֹלָם גְּלוּיִים לוֹ, יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר? אִיכָּא דְּאַמְרֵי: מִי שֶׁכָּל רוֹזְנֵי עוֹלָם מַשְׁכִּימִין לְפִתְחוֹ, יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁחָזַר שְׁלֹמֹה וְהוֹדָה לְאִמּוֹ? דִּכְתִיב: (שם ל) "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי", "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ", מִנֹּחַ, דִּכְתִיב: (בראשית ט׳:כ׳) "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה". "וְלֹא בִינַת אָדָם לִי", זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן.