מדרש על קהלת 1:1

דברי קהלת בן דוד. כל מקום שאתה מוצא קינטורין בדברי הנביאים פותחין לשון דבור. במשה רבי' הוא אומ' אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ותחילתו וסופו קינטורין. ממרים הייתם עם י"י מיום דעתי אתכם כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה. בעמוס הוא אומ' דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע. דברי קנטרין דכתי' ויאמר י"י מציון ישאג ומירושלם יתן קולו. ואכלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל. ואומ' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ואומ' שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העושקים דלים והרוצצות אביונים. ואומ' שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל. בירמיהו הוא אומ' דברי ירמיהו בן חלקיהו ודבר דברי קינטורין שנ' יאמר י"י אלי הנה נתתי דברי בפיך. ואומ' ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ. ואומר הה נתתיך היום הזה לעיר מבצר ולעמוד ברזל וכו' וכאן נאמר דברי קהלת שהיו דבריו קינטורין על הבלי עולם. קהלת שהיה מקהיל קהילות ודורש ברבים וכן הוא אומ' ועוד למד דעת את העם ואיזן וחיקר תקן משלים הרבה. בן דוד. הוא נאה לאביו ואביו נאה לו מלך בן מלך חכם בן חכם צדיק בן צדיק. אמת טוב לו לאדם שתהא לו זכות אבות להתלות בהם אבל מי שיש לו זכות עצמו טוב לו מכל זכיות אבותיו. שהרי השור נתלה בגיד אחד משלו אם נתחתכו גידיו הוא צריך כמה חבלים להתלות בו. מלך בירושלם מקום שכינה מקום נבואה מקום תורה וכן הוא אומ' פה אשב כי אויתיה ואומ' והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתי' כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים.

אלה לשון קשה. הדברים קשה. אשר דבר משה מלמד שלא היה אדם אחד יכול להוכיחם חוץ ממשה רבינו. אל כל ישראל. לא בסתר הוכיחם אלא ברבים. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיה מדבר וקולו היה מהלך בכל מחנה ישראל. ד״א אלה הדברים. רבי תנחום דרש הפה שאמר (שמות ד׳:י׳) לא איש דברים אנכי זכה לומר אלה הדברים. ד״א אלה הדברים. מה כתוב למעלה מן הענין (במדבר ל״ו:י״ג) אלה המצות והמשפטים. רבי אליעזר ורבי יהושע אומר אין מעמיד מצות של מעלה אלא התוכחות של מטה שנאמר אלה הדברים ולמה הוכיחן בסוף ארבעים שנה. אמר ר' סימון שאלו הוכיחן תחלה היו אומרין מה לנו לבן עמרם אלא לאחר שעישרן ונתן להם ביזת סיחון ועוג הוכיחן מפי הגבורה. בעבר הירדן במדבר. על שעשו במדבר שנאמר (יחזקאל כ׳:י״ג) וימרו בי בית ישראל במדבר. בערבה. מה שעשו בשטים. מול סוף. בים סוף. בין פארן. במרגלים שנאמר (במדבר י״ג:ג׳) וישלח אותם משה במדבר פארן. ובין תפל. אמר רבי שמעון בן יוחאי חזרתי בכל המקומות שנסעו ישראל לידע אם נסעו ישראל בתופל ולבן. ולא מצאנו אלא דברים של תפלות שהוציאו על המן שהוא לבן. ומה היו אומרים כלום יש אדם טוחן ולא פולט. והצרות. זו מחלוקתו של קרח. ודי זהב. זה מעשה העגל. תניא כל מקום שנאמרו דברים לשון תוכחה הן. במשה הוא אומר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט כיוצא בו דברי עמוס ומה הן תוכחותיו (עמוס ד׳:א׳) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וכן בירמיה אומר (ירמיהו ל׳:ד׳) אלה הדברים אשר דבר ה' על ישראל ועל יהודה ומה הן תוכחותיו (שם) קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר [וגו'] הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו. וכתב (שם) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וכן בדוד אומר (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי דוד האחרונים. ומה היו תוכחותיו (שם) ובליעל כקוץ מונד כלחם. וכן הוא אומר (קהלת א׳:א׳) דברי קהלת בן דוד מלך. וכי אלו בלבד דיבר והלא ג' ספרים דיבר אלא מלמד שדברי תוכחת דבר שנאמר מה יתרון העושה. רבותינו אמרו משל את הרשעים בחמה ולבנה ובים שאין להם מתן שכר. אל כל ישראל. אלו הוכיח את מקצתם היו השאר אומרים להן למה הייתם שומעין את בן עמרם מדבר באלו הדברים ולא הייתם משיבין לו דבר אם היינו שם היינו משיבין לו לכן אמר אל כל ישראל. ד״א אל כל ישראל. אמר להם הרי כולכם מקובצין כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיו כולן בעלי תוכחה ויכולין לעמוד בתוכחות. אמר ר' טרפון העבודה אם יש בדור הזה שיכול לקבל תוכחות. במדבר. הוכיחן על מה שעשו במדבר. בערבה. הוכיחן על מה שעשו על ים סוף. (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. בין פארן. הוכיחן על מה שעשו במדבר פארן. במרגלים. ובין תפל. הוכיחן על תפלות שתפלו על המן שנאמר (במדבר כ״א:ה׳) ונפשנו קצה בלחם הקלקל מלמד שהיו כפויי טובה. ולבן וחצרות. אם למרים הצדקת לא נשאתי פנים בחצרות ונתלבנה בצרעת שנאמר (שם יב) והנה מרים מצורעת כשלג קל וחומר לשאר בני אדם. ודי זהב. גדולה שבכולן מעשה העגל. ד״א ודי זהב ויתרתם זהב בעגל ויתרתם זהב בכפורת יבוא זה ויכפר על זה:

כיוצא בו אתה אומה (קהלת א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר וזרח השמש ובא השמש. הולך אל דרום וסובב אל צפון. זהו מזרח ומערב ואומר כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. כינה הרשעים בחמה ולבנה ובים, שאין להם מתן שכר: