מדרש על קהלת 11:5

ל״א) דבור ששי: לא תרצח. אל תתחבר לרוצחים, התרחק מחבורתם שלא ילמדו בניך מעשה רצחנות. ובעון רציחה חרב בא לעולם. נפש שאינך יכול להשיבה למה תאבדה בלא דין תורה? נר שאי אתה יכול להחיותה למה תכבה, כי מעשה אלהים [להמית ולהחיות] הוא מעט בבני אדם ואתה לא תדע, כמה שכתוב (קהלת י"א ה') כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל, כי הרוצח שהורג את הנפש מעין בשר ודם הוא מתחבא ומעין הקב״ה אינו מתחבא, כי עיניו בכל דרכי איש ורואה בכל מעשיו אם טובים ואם רעים, אין חשך ואין צלמות לפניו, ולא יוכלו להסתתר שם פועלי און, והרוצח איך יוכל להסתתר מהריגת אדם שהוא בנין של הקב״ה, שמשקה ובונה ולד במעי אמו, שנאמר (איוב י' י') הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי. אמר רבי אליעזר כשם שדלתות ובריחים לבית - כך דלתות ובריחים לאשה, שנאמר כי לא סגר דלתי בטני. ור׳ יהושע אומר, כשם שמפתחות לבית - כך מפתחות לאשה, שנאמר ויפתח ה׳ את רחמה. וכשם שצירים לדלת - כך צירים לאשה, שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו ציריה עליה. ובשעת יצירת הולד בא המלאך הממונה על ההריון ונוטל הולד ומביאו לפני הקב״ה ואומר לפניו, רבש״ע! מה תצוה על הולד הזה, חכם יהיה או טיפש, עשיר או עני, סומא או פיקח, אילם או דברן, גדול או ננס - אבל צדיק ורשע אינו אומר, מפני שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וכיצד הולד מונח במעי אמו וכו׳ (עי׳ יצירת הולד) מקופל ומונח כפנקס, ונר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי. וכשיגיע זמנו לצאת נפתחין אבריו הסתומין ואומר לו הקב״ה: בני! הוי יודע שאני יצרתיך ואני עשיתיך ואני עתיד לעשות עמך חשבון, הוי צדיק ואל תהי רשע. שמא יאמר אדם, מי מעיד בי? אבני ביתו של אדם ורהיטי ביתו מעידין בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננו. ר׳ שילא אומר, מלאכי השרת המלוין לו לאדם בחייו הן מעידין בו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ויש אומרים, אבריו של אדם מעידין בו, שנאמר ואתם עדי נאום ה׳ ואני אל. לפיכך יזהר אדם מרצחנות, כי הוא מעשה האלהים ובנינו, והיאך יקום בן אדם ויאבדו, לעתיד לבוא יעמוד ההרוג לפני הקב״ה ויחנן לפניו, רבש״ע! אתה יצרתני גדלתני, ואתה חסת עלי בבטן והוצאתני משם מבלי מום, ואתה היית מפרנסני ברחמיך הרבים, ועמד זה ורצח אותי, ואיבד יצירה שאתה יצרת. רבש״ע! נקמני מרשע זה שלא חס עלי. באותה שעה יקצוף הקב״ה עליו ויפיל אותו לגיהנם וישרוף אותו שם, ויראה ההרוג נקמתו, ויראה וישמח, שנאמר ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. מהרה יחוש ישועה ויקרב הגאולה.

אשר יעשה את הכל. שעשה ושעתיד לעשות. יום מיתה דכתי' כי לא ידע האדם את עתו יום נחמה כי יום נקם בלבי עומק הדין כי המשפט לאלהים הוא. ואין אדם יודע מה בלב חבירו שנ' אני י"י חוקר לב בוחן כליות מה עוברה של אשה דכתי' כעצמים בבטן המליאה כמה ישתבר דכתי' כי מתת אלהים היא ועל מלכות הרשעה דכתי' כי יום נקם בלבי והואיל ואין אדם יודע את מעשה האלהים לא ישמור רוח ולא יראה בעבים.

לא ידעתי יום מותי. תני ז' דברים מכוסים מבני אדם, עת המיתה, שנא' [כי גם] לא ידע האדם את עתו וגו' (קהלת ט יב), ומה שבלב חבירו, שנאמ' כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז). ואיזה דרך הרוח לגוף, הוולד במעי אמו, [שנאמ'] כאשר אינך יודע (איזה) [מה] דרך הרוח (בעצמים) [כעצמים] בבטן המלאה (קהלת יא ה), ובמה אתה משתכר, [שנאמר] (זו) [זה] מתת אלהים היא (שם ה יח), ומתי שיכלה מלכות הרשעה, שנ' יום נקם בלבי (ישעיה סג ד), ומתי גאולה באה שנ' בעתה אחישנה (שם ס כב):