מדרש על קהלת 4:4

וראיתי אני את כל עמל. זה עמל ויגיעה האדם שעומל בעולם הזה. ואת כל כשרון המעשה. תקון מעשה האדם. כי היא קנאת איש מרעהו. שאומר פלוני חבירי בנה בית גם אני אבנה פלוני חבירי קנה נכסים גם אני אקנה. גם זה הבל.לפי שהם דברים שאין להם אחריות שהכל מניחין והולך לו.

רַבִּי נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר טוֹב. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר רָע. וְכִי יֵצֶר הָרָע טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא. אֶלָּא שֶׁאִלּוּלֵי יֵצֶר הָרָע לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וְלֹא הוֹלִיד, וְלֹא נָשָׂא וְנָתַן. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (קהלת ד, ד): כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.

דָּבָר אַחֵר, אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר מַחְלֹקֶת שֶׁהָיְתָה בֵּין רְחַבְעָם וְיָרְבָעָם בֵּין דָּוִד וְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, רְאוּיָה הָיְתָה לִהְיוֹת, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַאֲנִי מַכְנִיס מַחְלֹקֶת בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, אֶלָּא יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאַחַר כָּךְ מַה דְּהָוֵי בְּסוֹפָא הָוֵי. [רבי אומר אפלו לדבר עברה יפה בעתו]. רַבִּי בִּנְיָמִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, אַהֲבַת עוֹלָם נָתַן בְּלִבָּם. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן פַּחְדָּתוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת נָתַן בְּלִבָּם. נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר (בראשית א, לא): וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב, זֶה אָדָם. וְהִנֵּה טוֹב, זֶה יֵצֶר טוֹב, מְאֹד, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְכִי יֵצֶר הָרָע טוֹב מְאֹד, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִלּוּלֵי יֵצֶר הָרָע, לֹא בָנָה אָדָם בַּיִת, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וְלֹא הוֹלִיד בָּנִים, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (קהלת ד, ד): כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, אַהֲבַת עוֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, אַהֲבַת תִּינוֹקוֹת נָתַן בְּלִבָּם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, אֶחָד גָּדוֹל, וְאֶחָד קָטָן, הַגָּדוֹל מְכַבֵּד וְהַקָּטָן מְטַנֵּף, אַף עַל פִּי כֵן הוּא אוֹהֵב אֶת הַקָּטָן יוֹתֵר מִן הַגָּדוֹל. אָמַר רַבִּי אַחְוָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, הָעֹלָם, הָעֳלַם מֵהֶם שֵׁם הַמְפֹרָשׁ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה, זִמֵּן אוֹרְחִים, מִשֶּׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמְרוּ לוֹ תֵּן לָנוּ חֲרָבוֹת וּרְמָחִים וּנְשַׂחֵק בָּהֶם, נָתַן לָהֶם שַׁבֵּישְׁתָּא דַּהֲדַס, וְהִכּוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ וּפָצְעוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. אָמַר הַמֶּלֶךְ וּמָה אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם שַׁבִּישׁוּתֵהּ שֶׁל הֲדַס כָּךְ עֲשִׂיתֶם, אִלּוּ נָתַתִּי לָכֶם חֲרָבוֹת וּרְמָחִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה אִם שָׁעָה שֶׁהֶעֱלַמְתִּי מֵהֶם שֵׁם הַמְפֹרָשׁ הֵם הוֹרְגִים בְּכִנּוּי, אִלּוּ נָתַתִּי וְגִלִּיתִי לָהֶם שֵׁם הַמְפֹרָשׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד אִינְתָּא פַּרְסִיָּיא דְּאַקְלַת בְּרָהּ בַּחֲדָא מִילָה מִן שְׁמָא מְפָרְשָׁא, שְׁמָעָהּ שְׁמוּאֵל, אֲמַר זִיל אַתְקֵין לֵיהּ תַּכְרִיכִין. רַבִּי חֲנִינָא הֲוָה בְּיָדוֹ שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, כַּד אָתֵי מִידְמַךְ אֲמַר אִית הָכָא בַּר נַשׁ דְּמִימְסוֹר לֵיהּ, אָמְרִין אִית הָכָא עֵנֵינִי בַּר נַחְשׁוֹן, שְׁלַח בַּתְרֵיהּ וַאֲתָא, וַעֲלַל בְּרֵיהּ וְאִעטְמַר תְּחוֹת עַרְסָא, כַּד אָתֵי מִימְסוֹר עָטוֹשׁ הַהוּא יְנוּקָא, אֲמַר אֲבוּי פּוֹק לָךְ מִן תַּמָּן, אַתְּ לָא זְכֵית לְמִשְׁמַע וְדֵין לָא זְכָה לְמִיקַבְּלָהּ. חַד אַסְיָיא בְּצִפּוֹרִי הֲוָה בְּיָדוֹ שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, כַּד בְּעָא לְמִידְמַךְ אֲמַר אִית הָכָא בַּר נָשׁ דְּמִימְסוֹר לֵיהּ, אָמְרִין אִית הָכָא רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא, שְׁלַח בַּתְרֵיהּ וַאֲתָא, וּשְׁאֵיל יָתֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ נְסִיבְתְּ מִן יְהוּדָאֵי כְּלוּם מִן יוֹמָיךְ, אֲמַר לֵיהּ נְסֵיבִית מַעֲשֵׂר, וְלָא קַבֵּל עֲלֵיהּ מִימְסַר לֵיהּ מִימְסַר, אֲמַר דִּילְמָא תָּבַע גַּבֵּי בַּר נָשׁ כְּלוּם וְלָא יָהֵיב לֵיהּ וְכָעֵס עֲלוֹי וּקְטַל לֵיהּ. תָּנָא אֵין מוֹסְרִין אֶת הַשֵּׁם לְכָל אָדָם וְלֹא לָעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו, אֶלָּא לְמִי שֶׁיָּצְאוּ רֹב שָׁנָיו. וְאֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא מְעֻמָּד, וְאֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּמָקוֹם טָהוֹר וְעַל הַמַּיִם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכָל אָדָם וּכְשֶׁרַבּוּ הַפּוֹשְׁעִים הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יְהוּ מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לַצְּנוּעִים שֶׁבַּכְּהֻנָּה, וְהַצְּנוּעִים שֶׁבַּכְּהֻנָּה הָיוּ מַבְלִיעִין אוֹתוֹ בְּתוֹךְ נְעִימַת הַכֹּהֲנִים. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן פַּעַם אַחַת עָלִיתִי עִם שִׁמְשׁוֹן אֲחִי אִמָּא עַל הַדּוּכָן וְהִטֵּיתִי אָזְנִי כְּלַפֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל וְהִבְלִיעוֹ בְּתוֹךְ נְעִימַת הַכֹּהֲנִים. וְאָמַר רַבִּי טַרְפוֹן פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי וְנָפַלְתִּי עַל פָּנָי. הַקְּרוֹבִים שֶׁכְּשֶׁהֵם שׁוֹמְעִין אוֹתוֹ, נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם עַד שָׁעָה שֶׁנִּתְעַלֵּם מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, טו): זֶה שְׁמִי לְעֹלָם, לְעֶלֶם כְּתִיב. וְכָל כָּךְ לָמָּה, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף.