מדרש על קהלת 4:6

נֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב מִנְחָה, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (קהלת ד, ו): טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה שְׁנֵי סְדָרִים וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר הִלְכָן. טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר מְכִילָאן. טוֹב מִי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְתַלְמוּד וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר אוּלְפָן. טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וּמִתְפַּרְנֵס בָּהֶן מִמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְלֹוֶה בְּרִבִּית, בְּמַתְלָא אָמְרִין דְּיוֹזִיף בְּרִיבִּיתֵיהּ מְאַבֵּד דִּילֵיהּ וּדְלָא דִילֵיהּ, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי פְּרַגְמַטְיוֹטָא. טוֹב מִי שֶׁהוֹלֵךְ וּפוֹעֵל וְעוֹשֶׂה צְדָקָה מִשֶּׁלּוֹ מִמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְגוֹזֵל וְחוֹמֵס וְנוֹתֵן צְדָקָה מִשֶּׁל אֲחֵרִים, בְּמַתְלָא אָמְרִין גָּיְיפָא בְּחִזּוּרִין וּמְפַלְגָא לְבִישָׁא, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר מִצְוָתָא. טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּנָּה וּמְזַבְּלָהּ וּמְעַדְרָהּ וּמִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּהּ מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל גִּנּוֹת שֶׁל אֲחֵרִים בְּמֶחֱצָה, בְּמַתְלָא אָמְרִין דַּאֲגַר גִּנָּה אָכֵל צִפֳּרִין, דַּאֲגַר גִּנִּין צִפֳּרִין אָכְלִין לֵיהּ, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּאִתְקְרֵי מָרֵי אַסִיאָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה טוֹבָה דְרִיסָה אַחַת שֶׁדָּרַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם כְּמָה דְתֵימָא (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מִמְּלוֹא חָפְנַיִם פִּיחַ כִּבְשָׁן שֶׁל משֶׁה וְאַהֲרֹן, לָמָּה, שֶׁבָּזֶה הָיְתָה גְאֻלָּה וּבָזֶה לֹא הָיְתָה גְאֻלָּה. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, אֵלּוּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ לְמֶעְבַּד עֲבִידְתֵּיהּ בְּהוֹן, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, טו): בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר קוֹרְשׁוֹי: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה הָעוֹלָם הַבָּא, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתָא דְּרַשִּׁיעַיָּא לְמֶעְבַּד עֲבִידְתְּהוֹן בְּעַלְמָא הָדֵין מִיסַת מִתְפָּרַע מִנְהוֹן לְעַלְמָא דְאָתֵי, כְּדִתְנַן (משנה אבות ד, יז): יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָה בְּשֵׁבֶט רְאוּבֵן וּבְשֵׁבֶט גָּד, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וְרָאוּ כַּמָּה זֶרַע יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה נֶטַע יֵשׁ בָּהּ, אָמְרוּ: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, חָזְרוּ וְאָמְרוּ לָאו אֲנַן בְּחָרִינַן לָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר לב, ה): יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, הֱוֵי וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתְהוֹן הֲוַת. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה קוֹמֶץ מִנְחַת נְדָבָה שֶׁל עָנִי, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, זֶה קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה שֶׁל צִבּוּר, שֶׁזּוֹ טְעוּנָה כַּפָּרָה וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה כַּפָּרָה.

טוב מלא כף נחת. בגן עדן ממלא חפנים של עמל של הבלי העולם הזה. ד"א פסוק זה משמע על צרכי העולם טוב מי ששונה מעט ויודע למודו ממי ששונה הרבה ואינו בקי בו. טוב מי שיש לו עשרה זהובים והוא מתפרנס בהן ממי שהוא מלוה ברבית ונוטל שכר משל אחרים. טוב מי שיש לו שדה אחת ומתנקה ומתפרנס בה ממי שיש לו הרבה שדות והם עולות קמשונים טוב מי שיגע ונותן פרוטה לעני ממי שחומס וגוזל ונותן צדקה.

כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עָמַד בִּתְפִלָּה וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אִם יִתְפַּלֵּל אָדָם עַל הַמָּמוֹן בַּבַּיִת הַזֶּה, וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמַּשְׁחִית בְּמָמוֹנוֹ, אַל תִּתֵּן לוֹ. וְאִם תִּרְאֶה שֶׁהָעֹשֶׁר טוֹב לוֹ, תֵּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת לְבַב בְּנֵי הָאָדָם. (דה״‎ב ו, ל). לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, הָרְשָׁעִים עֲשִׂירִים וְהֵם נְתוּנִים בְּשַׁלְוָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם לָהֶם מְשַׁלֵּם לָהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבְּיָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו (דברים ז, י). וּכְתִיב: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב (תהלים צב, ח). אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אוֹצְרוֹתָיו לַצַּדִּיקִים עֲבָדָיו בְּגַן עֵדֶן. וְהָרְשָׁעִים שֶׁאָכְלוּ אֶת הָרִבִּית, נוֹשְׁכִין בְּשִׁנֵּיהֶם אֶת בְּשָׂרָם וְתוֹהִין, שֶׁנֶּאֱמַר: הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ (קהלת ד, ה). וְאוֹמֵר הַלְוַאי הָיִינוּ פּוֹעֲלִין וְטוֹעֲנִין עַל כְּתֵפֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל (קהלת ד, ו).