מדרש על רות 3:10

חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (תהלים קיט, סב), רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כִּנּוֹר וְנֵבֶל הָיוּ נְתוּנִים מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ בַּחֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹמֵד וּמְנַגֵּן בָּהֶם. אָמַר רַבִּי לֵוִי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי וכו', עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וּצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אַבְרָהָם וְשָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל הַמִּצְרִיִּים, וּצְדָקוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם וְיִגָּאֲלוּ, וְנָתַתָּ לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם וְיִגָּאֲלוּ, וְאֵלּוּ הֵן: דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִתְעָרֵב דַּם הַפֶּסַח עִם דַּם הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי. דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים, וּצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם זְקֵנִי וְעִם זְקֶנְתִּי, שֶׁאִלּוּ הֵחִישׁ לָהּ קְלָלָה אַחַת מֵאַיִן הָיִיתִי בָּא, וְנָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרְכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי. (משלי כט, כה): חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב, רַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה סָלֵיק לְרוֹמִי אָמַר לְבַר בַּיְיתֵיהּ אֲזַל זְבוּן לִי חָדָא מִילָּא דְּשַׁוְויָא מִן שׁוּקָא, אֲזַל וְאַיְיתֵי לֵיהּ צִיפָּרִין, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה שָׁהִיתָ לָצוּד, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְרִידוֹת אֶת הָאָדָם, קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִיד יַעֲקֹב לְיִצְחָק, דִּכְתִיב (בראשית כז, לג): וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, וּבַדִּין הָיָה שֶׁיְקַלְּלֶנּוּ, אֶלָּא: וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב, נָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִידָה רוּת לְבֹעַז, דִּכְתִיב: וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וּבַדִּין הוּא שֶׁיְקַלְּלֶנָּה, אֶלָּא: וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב, נָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרֲכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי. וַיִּלָּפֵת לְפָתַתּוּ כַּחֲזָזִית, הִתְחִיל מְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׂעֲרָהּ, אָמַר רוּחוֹת אֵין לָהֶם שֵׂעָר, אָמַר לָהּ מִי אַתְּ, רוּחַ אוֹ אִשָּׁה, אָמְרָה אִשָּׁה. פְּנוּיָה אַתְּ אוֹ אֵשֶׁת אִישׁ, אָמְרָה לוֹ פְּנוּיָה. טְמֵאָה אַתְּ אוֹ טְהוֹרָה, אָמְרָה לוֹ טְהוֹרָה. וְהִנֵּה אִשָּׁה טְהוֹרָה מִכָּל הַנָּשִׁים שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וגו'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לט, יב): וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי. אֲבָל הָכָא וּפָרַשְׂתָּ כְּנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ.

וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ וגו' (רות ג, י), רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִלֵּילֵךְ אֵצֶל זָקֵן לְבָרְכוֹ, בֹּעַז הָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְלֹא נִפְקַד, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלְּלָה עָלָיו אוֹתָהּ צַדֶּקֶת מִיָּד נִפְקַד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֹּאמֶר נָעֳמִי בָּרוּךְ הוּא לַה'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר רוּת בַּת אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיְתָה וְלֹא נִפְקְדָה, כֵּיוָן שֶׁנִּשֵֹּׂאת לְמַחְלוֹן, וְכֵיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ אוֹתוֹ צַדִּיק, נִפְקְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי. וְרַבָּנָן אָמְרִין שְׁנֵיהֶם לֹא נִפְקְדוּ אֶלָּא מִבִּרְכוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה. הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, הָאִשָּׁה אוֹהֶבֶת בָּחוּר מִסְכֵּן מִזָּקֵן עָשִׁיר.

[ד] חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קיט:סב). ר' פנחס בשם ר' אלעזר בר' מנחם, מה היה דוד עושה, נוטל נבל וכנור ונותנם מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, והיו חכמי ישראל שומעין את קולו ואומ' מה אם דוד המלך הוא עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, ונמצאו כל ישראל עסוקין בתורה. אמ' ר' לוי חלון היתה על גבי מטתו של דוד פתוחה לצפון, והיה הכנור תלוי כנגדה והיתה רוח צפונית יוצאה בחצי הלילה ומנשבת בו והיה הכנור מנגן מאליו, הה"ד והיה כנגן המנגן (מלכים ב' ג:טז), כמנגן במנגן לא נאמ', אלא כנגן המנגן, הכנור היה מנגן מאליו. והיו כל ישראל שומעין קולו ואומ', מה אם דוד המלך כן אנו על אחת כמה וכמה, נמצאו כל ישראל עוסקין בתורה. והוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נז:ט), אתעיר יקרי מן קדם יקרא דבריי, לית יקרי חשיב כלום קדם יקרא דבריי. אעירה שחר (שם), אנא מעורר שחרא ושחרא לא מעוררני. והיה יצרו הרע מרגיזו ואמ' לו, דוד דרכן של מלכים השחר מעוררן ואת אומ' אעירה שחר, דרכן של מלכים להיות ישנים עד שלש שעות ואת אומ' חצות לילה אקום להודות לך (שם קיט:סב). ומהו על משפטי צדקך (שם), על משפטים שהבאת על פרעה הרשע ועל צדקה שעשית עם שרה זקנתי, הה"ד וינגע י"י את פרעה נגעים גדולים וגו' (בראשית יב:יז). ד"א על משפטי צדקך (תהלים שם), על המשפטים שהבאת על אומות העולם, ועל צדקה שעשית עם זקני ועם זקנתי, שאלו השחיל לה קללה אחת מלמטה מהיכן הייתי עומד, אלא שנתת בלבו ברכה, ברוכה את לי"י בתי (רות ג:י). ד"א על משפטי צדקך (תהלים שם), על המשפטים אשר הבאת על המצרים במצרים, ועל צדקה שעשית עם אבתינו במצרים, שלא היו בידם מצות שיגאלו בהם אלא שתי מצות, דם פסח ודם מילה, הה"ד ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל טז:ו), בדמיך, דם פסח ודם מילה.